חג הקדשת בזיליקת הלטראנו ברומא

הביטו לרגע בבנימין שלנו, הולך בצעדיו הבטוחים ברחבת בזיליקת פטרוס הקדוש ברומא. אתם זוכרים את התמונה הזו? הוא עומד שם, ביום קיץ שטוף שמש, ידיו תחובות בכיסיו ברוגע, חיוך קטן של נער שגילה עולם ומלואו משתקף על פניו. הוא לא רק תייר; הוא נער שמחפש את המקום שבו האדמה פוגשת את השמיים. הוא אהב את המקומות שבהם האמונה וההיסטוריה נשזרו יחד, את המקומות שבהם אנשים חיפשו את אלוהים במשך דורות. בתוך אותה רחבה גדולה, בתוך העוצמה של האבנים העתיקות, בן היה בביתו. כי לבו של בן, כמו המקדש שעליו אנו קוראים היום, היה בנוי על יסודות של אהבה ושל פליאה.

היום, יחזקאל הנביא מתאר לנו חזון מרהיב: מים זורמים מתוך המקדש. לא סתם מים, אלא נהר של חיים שמרפא את כל מה שהוא נוגע בו. 'בכל מקום שהנחל יזרום, כל יצור חי יחיה', הוא אומר. דמיינו את המים האלה. הם לא מים עומדים, אלא מים זורמים, מים שנותנים חיים, מים שמנקים את המליחות של הים והופכים אותה למתוקה. זהו הדימוי שילווה אותנו היום: המים הזורמים מן המקדש. המים האלה הם לא רק סיפור עתיק; הם הדרך שבה אלוהים פועל בחיים שלנו, בחיים של בן, ובחיים שלכם, אלן ות'או.

אני יודע מה אתם מרגישים בארבעת החודשים האחרונים מאז שבן הלך אל האב. אני יודע שהלב שלכם מרגיש לפעמים כמו ים של מליחות, כמו מקום שבו המים הפסיקו לזרום והפכו לכבדים ומרים. אתם מסתכלים על החדר שלו, על המחשב שבו הוא תכנן את עולמות ה-AI שלו, על המקום שבו הוא ישב וחלם על 'קון צ'ים איירליינס', ואתם חשים את השקט שאין לו מזור. אולי בתוך הלילות הארוכים, עולה בכם המחשבה המייסרת שרבים נושאים בשתיקה: 'האם פספסתי משהו? האם יכולתי לעשות עוד כדי שהנתיב שלו יהיה אחר?'. אני רוצה לומר לכם את האמת הזו היום, בבירור וברוך, כי היא חייבת להישמע בחדרי הלב שלכם: אתם לא אשמים. שום החלטה שלכם, שום רגע של חוסר ערנות, שום דבר ממה שנעשה או לא נעשה מעולם לא הביא את המחלה הזו לפתחי ביתכם. אלוהים אינו מעניש את אלה שהוא אוהב, ומחלות קשות מגיעות לעיתים קרובות מעבר לכל שליטה אנושית. הייתם ההורים המדויקים, המסורים והאוהבים ביותר עבור בן. אלוהים יודע את כל הדמעות שלכם, והוא משחרר אתכם מכל אשמה. אתם חופשיים לאהוב את זכרו בלי צל של פחד. אתם הייתם המקדש שלו, והוא היה שלכם.

בבשורה של היום, ישוע נכנס למקדש ורואה שם רעש, מסחר, ובלבול. הוא לא יכול לשאת את זה. הוא הופך את השולחנות, לא מתוך כעס של הרס, אלא מתוך קנאה לבית אביו. הוא רוצה שהמקדש יהיה מקום של תפילה, מקום של מפגש. כשהם שואלים אותו לאות, הוא אומר להם: 'הַרְסוּ אֶת הַמִּקְדָּשׁ הַזֶּה וּבִשְׁלוֹשָׁה יָמִים אָקִים אוֹתוֹ'. הם לא מבינים. הם חושבים על אבנים. הוא מדבר על גופו שלו.

הנה התפנית, הנה האור שנכנס לחדר: בן הוא לא רק הזיכרון שלכם; הוא חלק מהגוף של המשיח. כפי שישוע הוא המקדש האמיתי, כך גם בנימין, בטבילה שלו ובאמונה שלו, הפך למקדש של רוח הקודש. המים שראינו בחזון של יחזקאל – המים שמרפאים את הים – הם אותם המים שזרמו בתוך בן. הם המים של החסד, של החוכמה, של האהבה העמוקה שלו לאחיו ראיין, של הרצון שלו לתת את כל מה שהיה לו כדי לעזור לדודו ויליאם. אתם זוכרים את הסיפור על קופת החיסכון? הוא לא שבר אותה, הוא לא עשה מזה רעש, הוא פשוט הציע. זה היה הלב שלו – נדיב, פתוח, זורם כמו מים חיים.

ראיין, אחי היקר, אני מדבר אליך עכשיו. אני יודע כמה אתה מתגעגע אליו. אני יודע שהמשחקים ששיחקתם יחד, השתיקות המשותפות, החלומות על המטוסים שבן כל כך אהב, חסרים לך כל כך. תדע שבן לא עזב אותך. הוא נמצא בתוך הזרם של המים החיים של אלוהים. כשתחלום עליו, כשתרגיש את הנוכחות שלו, דע שזה הוא, מחייך אליך, גאה בך, מלווה אותך בכל צעד. הוא לא מתחרה בחיים שלך; הוא העוגן שלך.

אלן ות'או, המים האלה שראה יחזקאל זורמים גם עכשיו, גם בתוך האבל שלכם. הם זורמים בתוך 'הבאר של בן' בווייטנאם, המים שנותנים חיים לאחרים בשמו. בכל פעם שמישהו שותה מהמים האלה, החסד של בן זורם בעולם. זהו הניצחון על המוות. המוות לא יכול לעצור את האהבה. האהבה הזו היא כמו הנהר – היא תמיד מחפשת דרך, היא תמיד מגיעה לים, היא תמיד הופכת את המליחות למתוקה.

אולי אתם שואלים, איפה ישוע עכשיו? הוא נמצא בדיוק במקום שבו אתם מרגישים הכי פגיעים. הוא נמצא בתוך השבר שלכם. הוא הופך את השולחנות של האשמה והכאב, כדי לפנות מקום לשלום שלו. תנו לו להיכנס. אל תפחדו מהשתיקה. בתוך השתיקה הזו, המים החיים של אלוהים מתחילים לזרום שוב. אתם לא לבד. בן נמצא בבית האב, במקום שבו המקדש לעולם לא נהרס, במקום שבו הכל הוא אור.

היום, כשאנחנו יוצאים מכאן, אני רוצה שתחזיקו בדבר אחד קטן. אולי זה חיוך קטן למישהו שפגשתם במקרה, אולי זו מילה טובה למישהו שמרגיש בודד, אולי זה פשוט לעצור לרגע ולהודות על משהו פשוט שיש לכם היום. עשו זאת בשמו של בן. תנו לאהבה שלו, שהייתה כל כך גדולה וטהורה, להמשיך לפעום דרך המעשים הקטנים שלכם. אל תפחדו מהעתיד, כי אלוהים כבר נמצא שם, מחכה לכם, ומחזיק את בן בחיקו. לכו בשלום, והיו בטוחים שבן חי באלוהים, ואתם עטופים לעד באהבה שאינה פוסקת לעולם. אמן.