יום ראשון העשרים ושמונה בזמן הרגיל — מילה יומית

פתיחה

בשם האב והבן ורוח הקודש. אנו מתכנסים היום בלב פתוח, מחפשים נחמה בדבר ה' שקורא אותנו אל סעודת הנצח שלו.

תפילת סליחה

אדון, רחם עלינו. משיח, רחם עלינו. אדון, רחם עלינו.

♪ “Kyrie (Version B)” — A song for Ben

דבר האלוהים

קריאה ראשונה · Isaiah 25:6-10a

בַּיּוֹם הַהוּא יַעֲשֶׂה יְהוָה צְבָאוֹת לְכָל הָעַמִּים בָּהָר הַזֶּה מִשְׁתֶּה שְׁמָנִים מִשְׁתֶּה שְׁמָרִים שְׁמָנִים מְמֻחָיִם שְׁמָרִים מְזֻקָּקִים. וּבִלַּע בָּהָר הַזֶּה פְּנֵי הַלּוֹט הַלּוֹט עַל כָּל הָעַמִּים וְהַמַּסֵּכָה הַנְּסוּכָה עַל כָּל הַגּוֹיִם. בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲדֹנָי יְהוִה דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי יְהוָה דִּבֵּר. וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה יְהוָה קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ. כִּי תָנוּחַ יַד יְהוָה בָּהָר הַזֶּה.

מזמור תהילים · Psalm 23:1-3a, 3b-4, 5, 6

יְהוָה רֹעִי לֹא אֶחְסָר. בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי. נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ. גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי. תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה. אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יְהוָה לְאֹרֶךְ יָמִים.

קריאה שנייה · Philippians 4:12-14, 19-20

אַחַי, יָדַעְתִּי לִחְיוֹת בְּמַחְסוֹר, יָדַעְתִּי גַּם לִחְיוֹת בְּשֶׁפַע. בְּכָל מַצָּב וּבְכָל דָּבָר לָמַדְתִּי אֶת סוֹד הַשִּׂבְעָה וְהָרָעָב, הַשֶּׁפַע וְהַמַּחְסוֹר. אֶת הַכֹּל אֲנִי יָכוֹל בַּמָּשִׁיחַ הַמְחַזֵּק אוֹתִי. עִם זֹאת, יָפֶה עֲשִׂיתֶם שֶׁהִשְׁתַּתַּפְתֶּם בְּצָרָתִי. אֱלֹהַי יְמַלֵּא כָּל צָרְכְּכֶם כְּעֹשֶׁר תְּהִלָּתוֹ בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ. לֵאלֹהֵינוּ וְאָבִינוּ הַכָּבוֹד לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. אָמֵן.

בשורה · Matthew 22:1-14

וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם עוֹד בִּמְשָׁלִים לֵאמֹר: מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם דּוֹמָה לְמֶלֶךְ אֲשֶׁר עָשָׂה מִשְׁתֶּה חֲתֻנָּה לִבְנוֹ. וַיִּשְׁלַח אֶת עֲבָדָיו לִקְרֹא לַמְזֻמָּנִים אֶל הַחֲתֻנָּה וְלֹא אָבוּ לָבוֹא. וַיִּשְׁלַח שׁוּב עֲבָדִים אֲחֵרִים לֵאמֹר: אִמְרוּ לַמְזֻמָּנִים, הִנֵּה עָרַכְתִּי אֶת סְעוּדָתִי, שׁוֹרַי וּמְרִיאֵי טְבוּחִים וְהַכֹּל מוּכָן, בֹּאוּ אֶל הַחֲתֻנָּה. וְהֵם לֹא הִשְׁגִּיחוּ וַיֵּלְכוּ, זֶה אֶל שָׂדֵהוּ וְזֶה אֶל סְחוֹרָתוֹ. וְהַשְּׁאָר תָּפְסוּ אֶת עֲבָדָיו וַיְעַנּוּם וַיַּהַרְגוּם. וְהַמֶּלֶךְ קָצַף וַיִּשְׁלַח אֶת צְבָאָיו וַיְאַבֵּד אֶת הָרֹצְחִים הָהֵם וַיִּשְׂרֹף אֶת עִירָם. אָז אָמַר אֶל עֲבָדָיו: הַמִּשְׁתֶּה מוּכָן, אַךְ הַמְזֻמָּנִים לֹא הָיוּ רְאוּיִים. לְכוּ נָא אֶל פָּרָשׁוֹת הַדְּרָכִים וְכָל אֲשֶׁר תִּמְצְאוּ קִרְאוּ לוֹ אֶל הַמִּשְׁתֶּה. וַיֵּצְאוּ הָעֲבָדִים אֶל הַדְּרָכִים וַיֶּאֶסְפוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר מָצְאוּ, רָעִים וְטוֹבִים, וַיִּמָּלֵא הַמִּשְׁתֶּה מְסֻבִּים. וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ לִרְאוֹת אֶת הַמְסֻבִּים וַיַּרְא שָׁם אִישׁ לֹא לָבַשׁ בִּגְדֵי חֲתֻנָּה. וַיֹּאמֶר אֵלָיו: חָבֵר, אֵיךְ בָּאתָ הֵנָּה וְאֵין עָלֶיךָ בִּגְדֵי חֲתֻנָּה? וְהוּא נֶאֱלַם דּוּם. אָז אָמַר הַמֶּלֶךְ לַמְשָׁרְתִים: אִסְרוּ יָדָיו וְרַגְלָיו וְהַשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ אֶל הַחֹשֶׁךְ הַחִיצוֹן, שָׁם יִהְיֶה הַבְּכִי וַחֲרֹק הַשִּׁנָּיִם. כִּי רַבִּים הֵם הַקְּרוּאִים וּמְעַטִּים הַנִּבְחָרִים.

אֶשְׁכֹּן בְּבֵית יְהוָה לְאֹרֶךְ יָמִים.

דרשה

דמיינו לרגע את בן, את בנימין שלנו, יושב בחדרו, אולי מול המחשב שלו, שקוע בתוך תכנון של 'קון צ'ים איירליינס'. המקלדת מקישה, המחשבות שלו נודדות אל האופק, והוא מחייך את החיוך העדין והמבריק הזה שלו, חיוך של נער שרואה את העולם כהזמנה גדולה. בן היה נער של עומק, נער שחיפש את האמת מאחורי המכונות, מאחורי הקוד, מאחורי החיים עצמם. היום, כשאנו קוראים על סעודת המלך בבשורה של מתי, אנו מוזמנים להסתכל על ההזמנה הזו – לא כעל חובה, אלא כעל מתנה שבן כבר קיבל במלואה.

ישעיהו הנביא מתאר חזון מרהיב: 'עַל הָהָר הַזֶּה יַעֲשֶׂה יְהוָה צְבָאוֹת לְכָל הָעַמִּים מִשְׁתֶּה שְׁמָנִים'. הוא מדבר על הר שבו אלוהים ימחה את הדמעה מעל כל פנים. חשבו על המילים האלה. 'יִמְחֶה דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים'. זו לא הבטחה לעתיד רחוק; זו ההבטחה של הנצח שבן נמצא בו עכשיו. בן, שאהב כל כך את החיים, שאהב את משפחתו, שאהב את אביו ואת אמו ואת ראיין אחיו, נמצא עכשיו במקום שבו אין עוד דמעות, אין עוד כאב, ואין עוד מבחנים. הוא נמצא בסעודה הגדולה.

אני יודע, אלן ות'או, שאתם סוחבים איתכם אבנים כבדות. אני יודע שיש רגעים שבהם השקט בבית נהיה כמעט בלתי נסבל, שבהם אתם שואלים את עצמכם שאלות שאין להן מענה אנושי. אתם מסתכלים על הנעליים שלו ליד הדלת, על המחשב שעדיין עומד בחדרו, ואתם מרגישים את החוסר. לפעמים, בתוך הכאב הזה, מתגנבת המחשבה: 'האם עשיתי מספיק? האם היה משהו שפספסתי?'. אני מבקש מכם, בשם האמת של אלוהים: הניחו את האבן הזו. הניחו את האשמה העצמית. מחלה היא לעולם לא עונש, והיא לעולם לא תוצאה של מחדל של הורים. בן לא נפל בגלל שום דבר שאתם עשיתם או לא עשיתם. הוא נשא צלב שאיש לא יכול היה להסיר, והוא נשא אותו בגבורה, עם אותו חיוך עדין שנשאר חקוק בלבכם. אלוהים לא מאשים אתכם, אז אל תאשימו את עצמכם.

בבשורה, המלך מזמין את האורחים לסעודה, אך הם מסרבים. הם עסוקים מדי בעסקיהם, בשדותיהם. ואז, המלך שולח את משרתיו אל הדרכים, אל הרחובות, להזמין את כולם – את הטובים ואת הרעים. בן שלנו היה נער שכל כולו היה הזמנה. חשבו על הרגע ההוא שבו, בנדיבותו הטהורה, הציע את כל קופת החיסכון שלו כדי לעזור לדודו ויליאם שחלה. הוא לא שבר את הקופה, הוא לא רוקן אותה בדרמטיות – הוא פשוט הציע. הוא היה מוכן לתת את הכל. זו הייתה האהבה שלו: נקייה, תמימה, מוכנה להושיט יד. הוא לימד אתכם מה זה אומר להיות חלק מהסעודה הזו של אלוהים, שבה הנדיבות היא המטבע היחיד.

ראיין, אחיך בן גאה בך כל כך. הוא רואה אותך ממשיך לחיות, ממשיך לצמוח, ממשיך להיות הנער המבריק שאתה. הוא לא רחוק. הקשר ביניכם, הקשר של האחים, הוא חזק יותר מכל מרחק. בכל פעם שאתה מרגיש את החום בבית, בכל פעם שאתה נזכר ברגעים שבהם צחקתם יחד, דע שבן נמצא שם איתך. הוא אחיך הגדול, והוא מחכה לך בבית האמיתי. אל תפחד להמשיך לחלום בשבילו ובשבילך. אל תפחד להיות מי שאתה, כי בך חי חלק מהאור של בן.

פאולוס כותב אל הפיליפים: 'הַכֹּל אֲנִי יָכוֹל בַּמָּשִׁיחַ הַמְחַזֵּק אוֹתִי'. זו לא סיסמה; זו האמת שבן חי בה. הוא לא היה צריך להיות מושלם, הוא לא היה צריך להספיק הכל; הוא היה צריך רק להיות מוכר ואהוב על ידי אלוהים. ובן ידע זאת. הוא ידע זאת בכל פעם שחיבק את הוריו, בכל פעם שהביט אל השמיים וחיפש מטוס, בכל פעם שהיה הנער הטוב והעדין שהיה. הוא היה מוכן.

בן נמצא עכשיו במקום שבו אין עוד צורך במטוסים כדי לטוס, אין עוד מחלה, אין עוד פחד ואין עוד דמעות. הוא נמצא ב'סעודת הנצח', באור הגדול של אלוהים. האהבה שלו ממשיכה להשקות את האדמה, ממש כמו אותו באר מים שנקראה על שמו בוייטנאם, שנותנת חיים לאחרים מבלי לעשות רעש. תנו לאהבה הזו להיות המים שמלחחים את הלבבות שלכם בימים היבשים. אלן ות'או, אל תפחדו מהשקט בבית; תנו לו להתמלא בנוכחות השקטה והאוהבת של בן ושל אלוהים שמחזיקים אתכם יחד. אתם לא לבד. אתם עטופים באהבה ששום מוות לא יכול לשבור.

היום, קחו איתכם משימה קטנה ופשוטה: עשו מעשה אחד של חסד בשמו של בן, בלי שאף אחד יידע. תנו חיוך למישהו שנראה עייף, עזרו למישהו שנושא משא כבד באותה עדינות שבן חי בה. לכו בשלום, והחזיקו את התקווה בלבכם, כי בן חי באלוהים, ואתם עטופים באהבה ששום מוות לא יכול לשבור. אמן.

הרהור

♪ “Meditation Hymn (Version B)” — A song for Ben

תפילות הקהל

For the intentions entrusted to Ben on our prayer wall:

“בן, בשינתו Huy ראה אותך בא לבקר אותו, ונותן לו תפילה כדי ששנינו, האחים, נמצא זה את זה שוב. מי ייתן ואלוהים ייעתר לתפילתך ויעניק לך שלווה נצחית לצדו. אם אפשר, בן, בקר אותו שוב בחלומות הבאים, אפילו אם רק בברכת שלום או בחיוך אוהב כמו פעם.”