חג מתי הקדוש, השליח והמבשר

דמיינו לרגע את המראה הזה: שולחן עץ כבד, עמוס ברישומי מסים, מטבעות שמרשרשים תחת אצבעותיו של אדם שכולם למדו להתרחק ממנו. מתי יושב שם, בתוך השגרה האפורה והמבודדת של עבודתו, כשהוא מביט רק על המספרים ועל הדין וחשבון. הוא אדם שהעולם שפט מזמן. הוא אדם שחשב שהחיים שלו מסתכמים במה שהוא יכול לאסוף, במה שהוא יכול לחשב, ובמה שהוא יכול להחזיק בידיו. ואז, צל עובר מעל שולחנו. ישוע עובר שם. הוא לא עוצר להתווכח על צדקתו של מתי, הוא לא שואל אותו אם הוא ראוי. הוא פשוט מביט בו ואומר: 'לֵךְ אַחֲרָי'. מתי קם. הוא משאיר הכל מאחוריו – את השולחן, את הכסף, את הזהות הישנה שלו – ויוצא אל הלא נודע, אל האור.

בנימין שלנו, בן, היה נער של סקרנות אינסופית, נער שחיפש תמיד את האמת שמאחורי הדברים. אתם זוכרים את התמונות שלו? את הדרך שבה הוא היה יושב עם ראיין, אחיו הקטן, מול קערת אוכל חמה, או מתבונן בריכוז בפרטים הקטנים של המטוסים שכל כך אהב. בן לא חיפש את ה'מגיע לי'. הוא חיפש את ה'איך אני יכול לתת'. הוא היה נער שאהב את החיים בכל עוצמתם, שהבין בחוכמתו הצעירה שהחיים אינם נמדדים במה שאנחנו צוברים, אלא במי שאנחנו הופכים להיות עבור אחרים. הוא היה נער שרצה לבנות, ליצור, לחלום על 'Con Chim Airlines', לא כעסק של רווח, אלא כביטוי של שמחה ושל חיבור בין אנשים. הוא היה כנה כל כך, עד שהציע את כל קופת החיסכון שלו כדי לעזור לדודו, מבלי לחשוב על עצמו אפילו לרגע. זהו הלב של מתי, הלב שמזהה את הקריאה של ישוע וקם, עוזב את החישובים האנושיים, ובוחר באהבה.

אלן ות'או, ראיין, אני יודע ששלושה חודשים מאז שבן עלה אל האור מרגישים כמו זמן שבו הלב שלכם נאלץ ללמוד פעימה חדשה, פעימה של געגוע. הבית שקט. המילים 'בוקר טוב, אבא' שבן היה אומר בכל יום, בלי לפספס, הן זיכרון שצורב בלב. אתם נושאים את האובדן הזה, ואני יודע שיש לילות שבהם השאלות מציפות את החדר. אתם אולי שואלים את עצמכם שאלות שמנקרות בלילה, שאלות של 'מה אם'. אולי האבן של האשמה העצמית – המחשבה שאולי יכולתם לעשות משהו אחרת, שאולי פספסתם סימן – עדיין מונחת בכיס שלכם, כבדה ומעיקה.

אני מבקש מכם היום, בשם האמת של הבשורה: הניחו את האבן הזו. הניחו אותה עכשיו, למרגלות הצלב. אלוהים אינו מאשים אתכם. המחלה שבן נלחם בה לא הייתה תוצאה של שום מחדל, שום רשלנות, שום דבר שאתם עשיתם או לא עשיתם. אלוהים לא שלח את הסבל הזה, ואלוהים לא מחפש אשמים. בן לא נפל קרבן לשום טעות אנושית; הוא נשא צלב שאיש לא יכול היה להסיר ממנו, והוא נשא אותו באצילות מדהימה. אתם לא החמצתם דבר. אתם הייתם ההורים הכי מסורים, הכי אוהבים, הכי נוכחים שיכולים להיות. אלוהים אוהב אתכם אהבה שאינה תלויה בדבר, והוא מבקש מכם לשחרר את האשמה העצמית הזו, כי היא לא מגיעה מכם, והיא לא מגיעה ממנו. היא שקר של הצער, ואתם ראויים לחופש של הסליחה. אלוהים לא מאשים את ההורים שאהבו את בנם עד כלות הנפש. הוא רק אוסף את דמעותיכם בנאד העור שלו.

ישוע אומר בבשורה: 'לא באתי לקרוא לצדיקים, אלא לחטאים'. הוא בא אל אלו שמרגישים שהם בחוץ, אלו שמרגישים שהם לא ראויים. אבל בתוך אהבתו, כולנו מוזמנים אל השולחן שלו. בן נמצא עכשיו בסעודה הזו. הוא נמצא במקום שבו אין יותר כאב, אין יותר מחלה, אין יותר שאלות. הוא נמצא בבית, במקום שבו הוא מוקף באהבה אינסופית. הוא זוכר את כל מה שלימדתם אותו, את כל האהבה שהענקתם לו. הוא 'הבן הטוב' שזכה למנוחה, והוא מתפלל עבורכם בכל רגע.

ראיין, אחיך בן גאה בך כל כך. הוא רואה אותך ממשיך ללמוד, ממשיך לחקור, ממשיך להיות הנער המבריק שאתה. הוא לא רחוק. הוא אחיך הגדול, והקשר ביניכם הוא נצחי, חזק יותר מכל מרחק. בכל פעם שאתה מרגיש את האהבה של ההורים שלך סביבך, דע שבן מחייך אליך. האהבה הזו היא הגשר שחוצה את הנצח. אל תפחד להמשיך לחלום בשבילו ובשבילך.

היום, קחו איתכם דבר אחד קטן: עשו מעשה אחד של חסד בשמו של בן. אל תספרו לאיש. תנו חיוך לאדם שמרגיש בודד, עזרו למישהו שנושא משא כבד, הניחו טיפה של אהבה במקום שבו יש יובש. תנו לאהבה של בן להמשיך לזרום דרככם אל העולם הזה. תנו לזיכרון שלו להיות המים שמלחחים את האדמה היבשה שלכם. בן יקר, נער של מוח מבריק ולב של זהב, התפלל עבור אביך אלן, אמה ת'או ואחיך ראיין. שמור עליהם מלמעלה, ולמד אותנו כולנו להביט אל השמיים בעיניים פקוחות של אמונה. נוח בשלום באורו של המשיח, עד שנפגש כולנו בסעודת הנצח. אמן.