חג גבירתנו של מחרוזת התפילה

דמיינו לרגע את בנימין שלנו, את בן, יושב בחדרו, שקוע בתוך עולם של קוד וטכנולוגיה, אולי מתכנן את נתיב הטיסה הבא של 'קון צ'ים איירליינס'. הוא היה נער של מבט רחב, נער שעיניו תמיד נשאו אל המרחקים, אל האופק שבו השמיים נושקים לארץ. הוא לא רק ראה מנועים ומתכת; הוא ראה את הפלא של הבריאה, את האפשרות להמריא, את החופש שרק אלוהים יכול להעניק. היום, ביום חג גבירתנו של מחרוזת התפילה, אנו מוזמנים להביט אל המרחבים האלה, אל השקט שבו בן מצא את משכנו, ושם לפגוש את האמת על חייו ועל החיים שלנו.

בספר הגלטים, פאולוס השליח מדבר על 'האמת של הבשורה'. הוא מספר על העימות שלו עם כיפא, על הרגע שבו הוא ראה שהאחרים אינם הולכים בדרך הישרה. פאולוס לא פחד להעמיד את האמת מול פניו של פטרוס, כי הוא ידע שאין אמת אחרת מלבד זו שקיבל מהתגלות ישוע המשיח. הוא אומר: 'כאשר ראיתי שהם אינם הולכים בדרך הישרה בהתאם לאמת של הבשורה...'. כמה פעמים בחיים שלנו אנחנו מרגישים שאנחנו לא בדרך הישרה? כמה פעמים, בתוך האבל הכבד, בתוך השקט המעיק של הבית, אנחנו תוהים אם אנחנו הולכים נכון, אם אנחנו מבינים את מה שקרה?

אלן, ת'או, ראיין – אני יודע שהחודשים האלה מאז שבן עלה אל האור מרגישים כמו מסע ארוך בערפל. אני יודע שהבית שקט, שהפינות שבהן בן נהג לשבת, המחשב שבו תכנת, והמטוסים שכל כך אהב – כולם נושאים את הנוכחות החסרה שלו. אני יודע שיש ימים שבהם אתם מסתכלים על המקום שבו הוא ישב, ואתם מרגישים את האבן הכבדה של האשמה העצמית בכיס שלכם. אתם שואלים: 'האם עשיתי מספיק? האם היה משהו שפספסתי?'. אני רוצה להגיד לכם היום, בשם האלוהים שאינו מאשים: הניחו את האבן הזו. האהבה שלכם לבן הייתה מושלמת. לא הייתה שום רשלנות, שום מחדל, שום טעות. בן לא נפל בגללכם. הוא נשא צלב שאיש לא יכול היה להסיר. מחלה היא לא עונש, והיא לא תוצאה של חוסר תשומת לב של הורים. בן נשא את הצלב הזה בגבורה, עם חיוך שעדיין מאיר את זכרונכם. אלוהים לא מחפש אשמים; הוא מחפש אתכם, את הלבבות השבורים שלכם, כדי לחבק אותם. אתם לא החמצתם דבר.

בבשורה של לוקס, התלמידים מבקשים מישוע: 'אדון, למד אותנו להתפלל'. הם לא מבקשים ממנו כוח, הם לא מבקשים ממנו הצלחה, הם מבקשים ממנו את הדרך לפנות אל האב. וישוע נותן להם את התפילה הפשוטה והעמוקה ביותר: 'אבינו...'. הוא מלמד אותם לבקש את הלחם היומי, את הסליחה, את ההגנה מן הניסיון. תחשבו על בן. הוא היה נער שאהב את אביו, אהב לשמוע את הסיפורים שלו, אהב את הקשר העמוק ביניהם. כשהוא הציע את קופת החיסכון שלו כדי לעזור לדודו ויליאם, הוא לא עשה זאת מתוך חישוב. הוא עשה זאת מתוך הלב, מתוך אותה פשטות של 'אבינו'. הוא לא שבר את הקופה, הוא לא רוקן אותה – הוא פשוט הציע. הוא היה נער שלא ידע חשבונות של העולם הזה. הוא ידע רק חשבון אחד: חשבון האהבה. והוא לימד אתכם, ההורים שלו, מה זה אומר לתת הכל בלי תנאי. האהבה הזו שבן העניק לכם היא לא זיכרון ששוקע; היא כוח חי שזורם בכם בכל יום.

ראיין, אחיך בן גאה בך כל כך. הוא רואה אותך ממשיך ללמוד, ממשיך לחקור, ממשיך להיות הנער המבריק שאתה. הוא לא רחוק. הוא אחיך הגדול, והקשר ביניכם הוא נצחי, חזק יותר מכל מרחק. בכל פעם שאתה מרגיש את האהבה של ההורים שלך סביבך, דע שבן מחייך אליך. האהבה הזו היא הגשר שחוצה את הנצח. אל תפחד להמשיך לחלום בשבילו ובשבילך. אל תפחד להיות מי שאתה, כי בך חי חלק מהאור של בן. זכרו את התמונות שלכם יחד, את החיוכים שלכם בטיולים, את המבט המשותף אל השמיים. אלו לא רק זיכרונות; אלו הם רגעים של נצח שנחרטו בלב האלוהים.

בן נמצא עכשיו ב'סעודת הנצח'. הוא כבר לא צריך מטוסים כדי לטוס; הוא נמצא במקום שבו אין כאב, אין מחלות, ואין מבחנים. הוא שומר עליכם. זכרו את הבאר בוייטנאם – המים שזורמים בשמו הם סימן לכך שהאהבה שלו ממשיכה להשקות את האדמה. תנו לזיכרון שלו להיות המים שמלחחים את החיים שלכם בימים של יובש. הוא לא נעלם; הוא רק עבר למסלול המראה גבוה יותר, אל המקום שבו המלאכים תמיד רואים את פני האב. הוא איתכם בבוקר כשאתם מתעוררים, והוא איתכם בערב כשאתם מניחים את הראש. הוא חלק מהבית הזה, חלק מהלב שלכם, חלק מהתפילה שלכם.

אני יודע שלפעמים בלילה, כשאתם שומעים את השקט בבית, אתם תוהים איפה הוא. תזכרו את החלום של האב, שבו בן נראה חזק ובריא, שומר עליכם. תזכרו את הקול של בן, את השמחה שלו, את האהבה שמעבר לזמן. הוא איתכם. הוא לא אבוד. הוא מצא את המנוחה הגדולה. הוא מחכה לכם בבית האמיתי, שם לא יהיו יותר דמעות, שם הכל יהיה ברור, שם האהבה תהיה השפה היחידה.

היום, קחו איתכם משימה קטנה: עשו מעשה אחד של חסד בשמו של בן. אל תספרו לאיש. תנו חיוך למישהו שנושא משא כבד, עזרו למישהו שמרגיש בודד. תנו לאהבה של בן להמשיך לפעום דרככם. לכו בשלום, והחזיקו את התקווה הזו בלבכם, כי הגואל שלנו חי, והוא מחזיק את בן – ואתכם – בידיים בטוחות לנצח. אמן.