חג המלאכים מיכאל, גבריאל ורפאל

דמיינו לרגע את בן, את בנימין שלנו, ביום בהיר אחד בשדה תעופה. הוא עומד שם, צעיר, נחוש, עיניו עוקבות אחרי המראה של מטוס בואינג 737. הוא לא רק רואה ברזל ומנועים; הוא רואה את האפשרות להמריא מעל האופק. הוא היה נער שאהב את החופש, נער שחלם על 'קון צ'ים איירליינס' לא כעסק, אלא כביטוי של הלב שלו – לב שרצה לעוף גבוה, לב שחיפש את המרחבים של אלוהים עוד לפני שהגיע אליו. היום, בחג המלאכים הקדושים, אנחנו מוזמנים להביט אל אותם מרחבים שבן כל כך אהב.

בספר דניאל, אנחנו רואים את 'עתיק היומין' יושב על כסאו, ונהר של אש זורם לפניו. אלפים אלפים משרתים אותו, ורבבות רבבות עומדים לפניו. זהו עולם שבו השמיים והארץ נפגשים. זהו עולם שבו המלאכים, השליחים של אלוהים, פועלים ללא הרף. אנחנו נוטים לחשוב על המלאכים כיצורים רחוקים, אבל הנביא דניאל מזכיר לנו שהם נוכחים בתוך המציאות של המלכות. הם שם, בתוך האש והאור, מלווים את 'בן האנוש' שמקבל את השלטון הנצחי. בן האנוש הזה הוא ישוע, והוא זה שפתח לנו את השער אל המקום שבו המלאכים שוכנים.

בבשורה של יוחנן, ישוע פוגש את נתנאל. הוא אומר לו: 'הנה בן ישראל אמיתי, שאין בו מרמה'. ונתנאל שואל: 'מאין אתה מכירני?'. וישוע עונה: 'בטרם קרא לך פיליפוס, בהיותך תחת התאנה, ראיתיך'. ישוע לא רק רואה את המעשים שלנו; הוא רואה את הלב שלנו. הוא רואה את בן, את הנער המבריק והעדין, עוד לפני שמישהו מאיתנו ידע מה הוא נושא בתוכו. הוא ראה את הלב של בן, שהיה כל כך אמיתי, כל כך נקי ממרמה, לב שהיה מוכן להציע את כל קופת החיסכון שלו כדי לעזור לדודו ויליאם. בן לא היה צריך להוכיח דבר. הוא היה 'בן ישראל אמיתי', נער שחי את האמת של האהבה.

אני יודע, אלן, ת'או, ראיין, שהשלושה חודשים האלה מאז שבן עלה אל האור מרגישים כמו נצח של געגוע. אני יודע שהבית שקט, שהפינות שבהן בן נהג לשבת, המחשב שבו תכנת, והמטוסים שכל כך אהב – כולם נושאים את הנוכחות החסרה שלו. אני יודע שיש לילות שבהם השאלות מציפות את החדר, לילות שבהם הגעגוע הופך למשא כבד. אולי המחשבות שלכם נודדות לאותם רגעים שבהם הייתם רוצים להחזיר את הזמן לאחור. אולי אבן האשמה העצמית – המחשבה שאולי פספסתם משהו, שאולי היה סימן שלא ראיתם – עדיין מונחת בכיס שלכם, כבדה ומעיקה. אתם תוהים אם יכולתם לעשות יותר, אם יכולתם לשנות את התוצאה.

אני מבקש מכם היום, בשם האמת של הבשורה: הניחו את האבן הזו. הניחו אותה עכשיו, למרגלות הצלב. אלוהים אינו מאשים אתכם. המחלה שבן נלחם בה לא הייתה תוצאה של שום מחדל, שום רשלנות, שום דבר שאתם עשיתם או לא עשיתם. אלוהים לא שלח את הסבל הזה, ואלוהים לא מחפש אשמים. בן לא נפל קרבן לשום טעות אנושית; הוא נשא צלב שאיש לא יכול היה להסיר ממנו. אתם לא החמצתם דבר. אלוהים אוהב אתכם אהבה שאינה תלויה בדבר, והוא מבקש מכם לשחרר את האשמה העצמית הזו, כי היא לא מגיעה מכם, והיא לא מגיעה ממנו. היא שקר של הצער, ואתם ראויים לחופש של הסליחה. אלוהים לא מאשים את ההורים שאהבו את בנם עד כלות הנפש. הוא רק אוסף את דמעותיכם בנאד העור שלו.

תחשבו על החלומות שלכם, אלן, על בן שמופיע בחדר 419, חזק ובריא, ואומר לכם שהוא שומר עליכם. זהו לא חלום של ייאוש; זהו חלום של אמת. בן לא היה שבוי במחלה שלו; הוא היה שבוי באהבה שלכם, ובאהבה של אלוהים. הוא גילה את האמת שישוע מדבר עליה – שהחיים אינם נמדדים במה שאנחנו מספיקים לעשות, אלא במי שאנחנו מוכנים להיות עבור האחר. הוא היה הילד שאהב את אבא שלו כל כך, שפחד לאבד אותו עוד לפני שזה קרה. הוא הילד שרצה להעניק את כל קופת החיסכון שלו לדודו. זהו הלב של בן, לב שלא ידע חשבונות, לב שהיה טהור כמו שמיים נקיים מעל עננים.

ראיין, אחיך בן גאה בך כל כך. הוא רואה אותך ממשיך ללמוד, ממשיך לחקור, ממשיך להיות הנער המבריק שאתה. הוא לא רחוק. הוא אחיך הגדול, והקשר ביניכם הוא נצחי, חזק יותר מכל מרחק. בכל פעם שאתה מרגיש את האהבה של ההורים שלך סביבך, דע שבן מחייך אליך. האהבה הזו היא הגשר שחוצה את הנצח. אל תפחד להמשיך לחלום בשבילו ובשבילך. אל תפחד להיות מי שאתה, כי בך חי חלק מהאור של בן.

ישוע מבטיח לנתנאל: 'אתה תראה דברים גדולים מאלה... תראה את השמיים פתוחים ואת מלאכי אלוהים עולים ויורדים על בן האדם'. היום, השמיים האלה פתוחים עבור בן. הוא כבר לא צריך מטוסים כדי להגיע אל השמיים – הוא כבר שם. הוא כבר לא צריך קופת חיסכון, כי הוא נמצא בתוך האוצר האינסופי של אהבת אלוהים. הוא זוכר את כל האהבה שנתתם לו, והוא מתפלל עבורכם בכל רגע. אל תתנו לצער להפוך לאדמה יבשה. תנו לאהבה של בן להמשיך להשקות את חייכם. זכרו את הבאר בוייטנאם – המים שזורמים שם בשמו הם סימן לכך שהאהבה שלו לא נפסקה; היא ממשיכה לתת חיים לאחרים, בדיוק כפי שהוא רצה לעשות.

היום, קחו איתכם דבר אחד קטן: עשו מעשה אחד של חסד בשמו של בן. אל תספרו לאיש. תנו חיוך לאדם שמרגיש בודד, עזרו למישהו שנושא משא כבד, הניחו טיפה של אהבה במקום שבו יש יובש. תנו לאהבה של בן להמשיך לזרום דרככם אל העולם הזה. תנו לזיכרון שלו להיות המים שמלחחים את האדמה היבשה שלכם. בן יקר, נער של מוח מבריק ולב של זהב, התפלל עבור אביך אלן, אמה ת'או ואחיך ראיין. שמור עליהם מלמעלה, ולמד אותנו כולנו להביט אל השמיים בעיניים פקוחות של אמונה. נוח בשלום באורו של המשיח, עד שנפגש כולנו בסעודת הנצח. אמן.