יום חמישי של השבוע השלושים בזמן הרגיל

דמיינו לרגע את בנימין, את בן שלנו, יושב בפינת החדר שלו, שקוע כולו בשרטוטים מורכבים של מטוס בואינג 737. הוא לא סתם צייר מטוסים; הוא תכנן את 'קון צ'ים איירליינס' בדקדקנות של מהנדס ובדמיון של ילד שרואה את השמיים כבית. הוא היה נער של סדר ושל לוגיקה, נער שידע שכל מבנה יציב דורש יסודות איתנים. הוא הבין, אולי יותר מכולנו, שדברים גדולים באמת – כמו חלום על חברת תעופה או קוד תוכנה מורכב – אינם נבנים ביום אחד, אלא נבנים בסבלנות, בשקט, בתוך התמדה יום-יומית.

היום, פאולוס השליח פונה אלינו באגרת אל האפסים ומזמין אותנו למשהו דומה מאוד. הוא אומר לנו: 'לִבְשׁוּ אֶת חֲמוֹשֵׁי אֱלוֹהִים, כְּדֵי שֶׁתּוּכְלוּ לַעֲמוֹד אֵיתָן'. הוא מדבר על חגורת אמת, על שריון של צדק, על מגן של אמונה. פאולוס יודע משהו שאנחנו לומדים בדרך הקשה: החיים הם מאבק, לא תמיד נגד בשר ודם, אלא נגד החושך שמנסה להסתיר מאיתנו את האור. הוא קורא לנו 'לַעֲמוֹד אֵיתָן'.

אלן ות'או, אני יודע שבימים האלה, כשהבית מרגיש שקט מדי והכיסא שבן נהג לשבת בו נותר ריק, המילים 'לעמוד איתן' נשמעות לפעמים כמו דרישה כבדה מדי. אתם מרגישים שאתם לא עומדים, אלא צפים בתוך ים של געגועים. אתם מסתכלים על הזיכרונות של בן – על החיוך המאיר שלו, על האופן שבו היה מביט בכם בבוקר ואומר 'בוקר טוב, אבא' – ואתם מרגישים שהאדמה תחת רגליכם אינה יציבה. אתם נושאים איתכם את המשקל של השאלות ללא מענה. אתם שואלים את עצמכם שוב ושוב: 'האם עשיתי מספיק? האם הייתי יכול לראות משהו אחר?'.

אני רוצה לומר לכם את האמת הזו היום, בבירור וברוך, כי היא חייבת להישמע בלבכם: אתם לא אשמים. שום החלטה שלכם, שום רגע של חוסר ערנות, שום דבר ממה שנעשה או לא נעשה מעולם לא הביא את המחלה הזו לפתחי ביתכם. אלוהים אינו מעניש את אלה שהוא אוהב, ואהבת הורית אינה מודדת את כוחה בסבל. בן לא נשא את הצלב הכבד הזה בגלל שגיאה אנושית כלשהי. הניחו מעל ליבכם את האבן הזו של האשמה המדומה; היא אינה שייכת לכם. הייתם ההורים המדויקים, המסורים והאוהבים שבן היה צריך לאורך כל מסע חייו הקצר והמופלא. אלוהים מכיר את הדמעות שזלגו בלילות, והוא עוטף אתכם בחסד שאינו דורש חשבון נפש מעוות. אתם חופשיים מהאשמה הזו.

בבשורה של היום, ישוע ניצב מול איום. הפרושים אומרים לו: 'צא מכאן, הורדוס רוצה להרוג אותך'. תחשבו על הדימוי הזה. ישוע משיב להם, 'לְכוּ וְאִמְרוּ לַשּׁוּעָל הַזֶּה: הִנֵּה אֲנִי מְגָרֵשׁ שֵׁדִים וּמְחוֹלֵל רִפּוּאִים הַיּוֹם וּמָחָר'. ישוע אינו בורח. הוא ממשיך בדרך שלו, בנאמנות ליעוד שלו, למרות שהוא יודע מה מחכה לו בירושלים. הוא בוכה על העיר הזו, 'יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם... כַּמָּה פְּעָמִים חָפַצְתִּי לְקַבֵּץ אֶת בָּנַיִךְ כְּתַרְנְגֹלֶת הַמְקַבֶּצֶת אֶת אֶפְרוֹחֶיהָ תַּחַת כְּנָפֶיהָ'.

ישוע משתמש כאן בדימוי של אמא תרנגולת האוספת את אפרוחיה. זו אהבה שאינה מכירה גבולות, אהבה שמוכנה להגן, לחמם, לשמור. בן היה נער כזה. זוכרים את הסיפור על קופת החיסכון? כשדודו ויליאם חלה, בן לא שבר את הקופה, הוא לא עשה מזה רעש, הוא לא דרש תשומת לב. הוא פשוט אמר להוריו שהוא רוצה לתת את כל מה שיש לו כדי לעזור. הוא לא היה צריך את הכסף; הוא היה צריך את האהבה. הוא הציע את כל עולמו, את כל מה שחסך, כי הוא הבין את מה שישוע מנסה ללמד אותנו: שהחיים האמיתיים נמצאים בנתינה.

התפנית המנחמת כאן היא להבין שבן לא נעלם אל תוך הריק. הוא נמצא תחת כנפיו של אלוהים, ממש כפי שישוע רצה לקבץ את ילדי ירושלים. הוא נמצא במקום שבו אין עוד צורך בבדיקות רפואיות, אין עוד צורך ב'קון צ'ים איירליינס' כדי להמריא, כי הוא כבר נמצא בבית. האהבה שלו, הנדיבות שלו, החיוך שלו – אלה לא נמחקו. הם הפכו לחלק מהנצח.

ראיין, אחיך היקר, אני מדבר אליך עכשיו. אני יודע כמה אתה מתגעגע אליו, כמה חסר הצחוק שלו והנוכחות שלו בבית. אל תפחד להמשיך ללכת קדימה, לחלום את החלומות שלך, להיות אתה עצמך. בן אינו מתחרה בחיים שלך; הוא השומר השקט שלך, העוגן שבלב שלך. כל צעד שאתה עושה קדימה, כל הצלחה שלך בבית הספר או בחיים, היא חלק מהשמחה שלו מלמעלה. אתה נושא בך את האור שלו, והאור הזה חזק מספיק כדי להאיר גם את הלילות החשוכים ביותר.

ואתם, אלן ות'או, ההורים הנושאים את המשא הכבד מכולם – אל תפחדו לתת לעצמכם לנוח בתוך זרועותיו של אלוהים. בן נמצא עכשיו במקום שאין בו עוד בדיקות רפואיות, אין בו עוד קושי, אלא רק שלווה אינסופית בבית האב. הוא מביט בכם מן המרומים בחיוך הרגיל שלו, ומזכיר לכם שוב ושוב שהאהבה שקשרה ביניכם לעולם אינה מתה. היא רק עברה למקום שבו אין לה עוד גבולות.

לכן, כשאנו יוצאים מכאן היום אל תוך שגרת היום-יום, בואו ניקח איתנו דבר אחד קטן ופשוט: עשו מעשה אחד של חסד קטן בסתר, בלי שאף אחד ידע, בשמו של בן. תנו חיוך למישהו עייף, עזרו לאדם שנושא משא כבד באותה עדינות שקטה שבן חי בה. תנו לאהבה הזו להמשיך לזרום דרך הידיים שלכם, דרך הלבבות שלכם. לכו בשלום, והיו בטוחים שבן חי באלוהים, ואתם עטופים לעד באהבה ששום מוות בעולם אינו יכול לשבור. אמן.