זכר שמעון הקדוש מאנטיוכיה, בישוף וקדוש מעונה

דמיינו לרגע את בנימין שלנו, את בן, עומד על מדרגות המטוס תחת שמים בהירים של קיץ, התיק הגב העמוס על כתפיו, והמבט שלו מופנה לרגע אחד לאחור, מלא בסקרנות שקטה ובציפייה למה שממתין מעבר للأفق. בן היה נער של מעוף ושל לב מואר, נער שאהב להתבונן בשמיים, לעקוב אחר תנועת המטוסים, ולחלום על 'קון צ'ים איירליינס' באותה שמחה פשוטה שהעלתה חיוך על פניו ובפני כל מי שהכיר אותו. הוא ידע להסתכל על העולם לא מתוך פחד, אלא מתוך הבנה עמוקה שיש כאן סדר מופלא, יצירה שנועדה להתגלות באהבה.

היום, פאולוס השליח כותב אל האפסים מילים המאירות בדיוק את המבט הזה: 'שִׁיעֵר לָנוּ אֶת גֹּדֶל גְּבוּרָתוֹ לְטֹבَات הַמַּאֲמִינִים... אֲשֶׁר פָּעַל בַּמָּשִׁיחַ בְּהֲקִימוֹ אؤתו מִן הַמֵּתִים וְהוֹשִׁיבוֹ לִימִינוֹ בַּשָּׁמַיִם'. פאולוס מדבר על עיניים שצריכות להיפתח אל התקווה שבקריאה, אל העושר של הירושה הקדושה. הוא מדבר על כך שהכל נתון תחת רגליו של המשיח, שראש הכנסייה הוא המלא את הכל בכל.

אבל אני יודע היטב, אלן ות'או, כמה קשה להרים את המבט אל השמים האלה כשאתם יושבים בבית ומרגישים את החלל העצום. אני יודע שיש בקרים שבהם השקט בבית דוקר, שבהם הנעליים של בן או הבגדים שלו בארון מזכירים לכם את מה שחסר כל כך. אני יודע שיש לילות שבהם השאלה הכבדה צפה ועולה בדממה: 'למה? האם יכולנו לעשות משהו אחר? האם פספסנו משהו?'. אני רוצה לומר לכם את האמת הזו היום, בבירור וברוך: אתם לא אשמים בדבר. מחלה קשה אינה עונש, ואינה תוצאה של שום שגיאה או מחדל שלכם. בן לא נשא שום צלב בגלל משהו שנעשה או לא נעשה. הוא נשא את מכאוביו בגבורה עצומה, באותו אורך רוח ובאותו חיוך שנותר חקוק בלבבות שלכם. אלוהים אינו מאשים אתכם ואינו דורש מכם דין וחשבון על מה שמעבר לשליטה אנושית. הניחו את האבן הכבדה הזו מעל ליבכם; האהבה שלכם הייתה מושלמת, מלאה ומסורה עד הרגע האחרון.

בבשורה של היום, ישוע פונה אל תלמידיו ואומר להם מילים שנוגעות ישר בפחד האנושי העמוק ביותר: 'כָּל הַמּוֹדֶה בִּי לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם, גַּם בֶּן הָאָדָם יוֹדֶה בוֹ לִפְנֵי מַלְאֲכֵי אֱלוֹהִים... וְכַאֲשֶׁר יוֹבִילוּ אֶתְכֶם אֶל בָּתֵּי הַכְּנֶסֶת וְאֶל הָרְשׁוּיוֹת, אַל תִּדְאֲגוּ אֵיךְ תִּתְגַּבְּרוּ אוֹ מָה תֹּאמְרוּ, כִּי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ תְּלַמַּד אֶתְכֶם בְּאוֹתה שָׁעָה מָה עֲלֵיכֶם לְדַבֵּר'. ישוע אינו מבטיח לנו חיים ללא קשיים או מבחנים; הוא מבטיח לנו דבר הרבה יותר עמוק: הוא מבטיח שנוכחותו לא תעזוב אותנו. הוא אומר לנו שלא צריך לפחד, כי הרוח שלו היא זו שמחזיקה אותנו כשאנחנו חלשים.

תחשבו על בן. תחשבו על הלב הרחב שלו, על הנדיבות שאינה מחפשת תרועות. זכרו את הרגע שבו, בגיל חמש-עשרה בלבד, אמר להוריו מתוך תמימות וטוב לב טהורים שהוא מוכן לוותר על כל קופת החיסכון שלו כדי לעזור לדודו ויליאם שחלה. הוא לא שבר את הקופה, הוא לא עשה מזה מופע – הוא פשוט הציע. הוא היה מוכן לתת את כל מה שהיה לו עבור מישהו אחר. זוהי הנדיבות של נער שידע לאהוב באמת, בלי לחשב חשבונות ובли לפחד.

ראיין, אחיך בן מסתכל עליך מלמעלה בגאווה עצומה. הוא זוכר את כל הפעמים שעמדתם יחד, שבניתם ארמונות בחול ליד הים, או שגשתם יחד לעבר ההרפתקאות של החיים. אל תפחד להמשיך ללכת קדימה, לחלום את החלומות שלך ולחיות במלוא האור. בן הוא אחיך הגדול והשמור ביותר, והוא הולך איתך בתוך הלב שלך בכל צעד ושעל. האהבה הזו אינה נגמרת במוות; היא רק קיבלה בית נצחי בשמים.

בן נמצא עכשיו במקום שבו אין עוד מחלות, אין עוד בדיקות ואין עוד דמעות. הוא נמצא בתוך 'סעודת הנצח', באור הגדול של האב, חופשי ושמח. והאהבה שלו ממשיכה לזרום כאן למטה, בדיוק כמו אותו באר מים חיים שנחפרה בשקט בCà Mau הרחוקה כדי לתת מים קרים וצוננים למי שצמא, מבלי להגיד מילה. אלן ות'או, תנו למים השקטים האלה לרפא את הלבבות היבשים שלכם. אל תפחדו מהשקט בבית; תנו לו להתמלא בנוכחות האוהבת של בן ושל אלוהים העוטפים אתכם יחד. אתם לעולם לא לבד. העולם אולי נראה כבד לפעמים, אבל אלוהים אוחז בכם בימינו החזקות, ובן מחכה לכם באור שאינו דועך.

והיום, קחו אתכם משימה קטנה אחת בדרך החוצה: עשו מעשה קטן של חסד בשמו של בן, בלי שאף אחד ידע, ובשקט הזה תרגישו איך האהבה שלו ממשיכה לחיות בתוך העולם. לכו בשלום, והחזיקו את התקווה בלבכם, כי אלוהים נאמן ובתים של אור פתוחים לפנינו תמיד. אמן.