יום שבת של השבוע העשרים ושלושה בזמן הרגיל

הביטו לרגע בנער שיושב בחדרו, מול מסך המחשב, כשהאור של הבוקר נשפך על השולחן. הוא לא רק מקליד קוד; הוא בונה עולמות. הוא מבין את הלוגיקה של המכונות, את העומק של התשתית, את הסדר המופלא שמאפשר למידע לזרום. בנימין שלנו, בן, היה נער כזה. הוא ניחן במוח שהיה מסוגל לתפוס את המורכבות של עולם הטכנולוגיה, אך תמיד נשאר נער של פשטות ונדיבות. תחשבו על הדימוי הזה מהבשורה של היום: 'אדם טוב מתוך אוצר הטוב שבלבו מוציא את הטוב'. בן לא היה צריך לחפש את הטוב בחוץ; הוא היה הטוב. הוא היה הנער שהציע את כל קופת החיסכון שלו כדי לעזור לדודו ויליאם. הוא לא שבר את הקופה, הוא לא פיזר את המטבעות, אבל ההצעה הזו – הנכונות המוחלטת לתת את כל מה שיש לו – היא הפרי הטוב שצומח רק מעץ ששורשיו נטועים עמוק באדמה של אהבה.

פאולוס הקדוש מזהיר אותנו היום בראשונה: 'היזהרו מעבודה זרה'. הוא מדבר על השולחן של האדון לעומת השולחן של השדים. אולי אתם שואלים, מה זה אומר עבורנו היום? עבודה זרה היא כל דבר שאנו מציבים במקום שבו אלוהים אמור לשכון. לעיתים, בעת צרה, העבודה הזרה שלנו היא הייאוש, או האשמה העצמית, או המחשבה שהכל תלוי בנו, בערנות שלנו, בבינה שלנו. אלן ות'או, אני יודע שהחודשיים האחרונים היו מסע בתוך עמק שבו הצללים ארוכים מאוד. אני יודע שהבית מרגיש לעיתים כמו מקום שבו השקט צועק. אתם מוצאים את עצמכם שואלים: 'האם עשיתי מספיק? האם הייתי יכול לראות משהו אחרת?'. אני מבקש מכם, בשם האמת של הבשורה הזו: הניחו את המחשבות האלו. הן אינן מגיעות מאלוהים. המחלה שבן נלחם בה לא הייתה תוצאה של שום מחדל, שום רשלנות, שום דבר שאתם עשיתם או לא עשיתם. אלוהים לא שלח את הסבל הזה, ואלוהים לא מאשים אתכם. בן לא נפל קרבן לשום טעות אנושית. הוא נשא צלב שאיש לא יכול היה להסיר ממנו, והוא נשא אותו ביופי ובאצילות שרק נשמות גדולות מסוגלות להן. אתם לא החמצתם דבר. אלוהים אינו מאשים אתכם, ואסור לכם להאשים את עצמכם. שחררו את האבן הזו. היא כבדה מדי מכדי שתישאו אותה.

ישוע אומר היום: 'מדוע אתם קוראים לי אדוני, אדוני, ואינכם עושים את מה שאני אומר?'. הוא מדבר על האיש שבנה את ביתו על הסלע. כשהשיטפון הגיע, כשהנהר פרץ, הבית על הסלע עמד. בן בנה את חייו על הסלע הזה. הוא לא היה נער של הצגות; הוא היה נער של עשייה. הוא אהב את המטוסים, הוא חלם על 'Con Chim Airlines', הוא היה סקרן לגבי העולם, אבל הוא היה מחובר לשורש הנכון. הזיכרונות שלכם על בן – הדרך שבה היה אומר 'בוקר טוב אבא' בכל פעם, הדרך שבה היה מקשיב לסיפורים של אביו כאילו היו האמת המוחלטת – אלו הם הלבנים של הבית שבנה בתוך ליבכם. הבית הזה לא יקרוס. גם כשהנהר של האובדן פורץ, גם כשהגלים של הגעגוע מנסים להטביע, הבית הזה עומד כי הוא בנוי על האהבה של אלוהים, שהיא חזקה מהמוות.

ראיין, אחיך הקטן והיקר, אני יודע כמה אתה מתגעגע אליו. אני יודע שהעולם נראה שונה עכשיו, שהמשחקים ששיחקתם, התוכניות על המטוסים והרובוטיקה, הכל מרגיש כאילו איבד את הצבע שלו. אבל בן נמצא איתך. הוא לא רחוק. הוא אחיך הגדול ששומר עליך ממרומי שמיים. הוא רוצה שתמשיך לחקור, שתמשיך להיות הסקרן והחכם שאתה, שתמשיך לחלום. בכל פעם שאתה רואה מטוס בשמיים, בכל פעם שאתה מרגיש את האהבה של ההורים שלך סביבך, דע שבן מחייך אליך. האהבה ביניכם היא קשר שלא נקטע על ידי המוות; הוא רק הפך לנצחי.

הבשורה של היום היא קריאה לחיים של אמת. עץ טוב לא נותן פרי רע. בן היה עץ טוב. הוא נתן פרי של חסד, של עדינות, של נדיבות שאין לה גבולות. המורשת שלו לא נעלמה. היא חיה בבאר המים שנושאת את שמו בוייטנאם, היא חיה בכל מעשה חסד שנעשה בשמו בסתר, היא חיה בתוך הלבבות שלכם. אלוהים לא רוצה שתהיו חזקים כל הזמן. הוא רוצה שתהיו אמיתיים. הוא רוצה שתבכו כשצריך, שתצעקו לשמיים כשכואב, ותדעו שהוא שם, אוסף כל דמעה. הוא לא רחוק. הוא נמצא בתוך השקט שלכם.

אני רוצה שתחשבו על הדימוי של הנהר מהבשורה. הנהר בא, הוא מכה, הוא מאיים. זהו הצער. זהו האובדן. אבל הבית שבנוי על הסלע – הבית של האמונה, הבית של האהבה שבן נתן לכם – לא יקרוס. הוא לא יקרוס כי הוא מחובר לישוע. הוא לא יקרוס כי בן נמצא שם, בתוך החדר המרכזי של הבית הזה, מחכה לכם עם החיוך המתוק שלו, עם הרוח המבריקה שלו.

מה ניקח איתנו היום מהדלת הזו החוצה? משהו קטן, משהו בר-קיימא. היום, עשו מעשה אחד של חסד בשמו של בן. אל תספרו לאיש. תנו חיוך לאדם שמרגיש בודד, עזרו למישהו שנושא משא כבד, הניחו טיפה של אהבה במקום שבו יש יובש. תנו לאהבה של בן להמשיך לזרום דרככם אל העולם הזה. תנו לזיכרון שלו להיות המים שמלחחים את האדמה היבשה שלכם. בן יקר, נער של מוח מבריק ולב של זהב, התפלל עבור אביך אלן, אמה ת'או ואחיך ראיין. שמור עליהם מלמעלה, ולמד אותנו כולנו להביט אל השמיים בעיניים פקוחות של אמונה. נוח בשלום באורו של המשיח, עד שנפגש כולנו בסעודת הנצח. אמן.