זיכרון גבירתנו של הייסורים

הביטו לרגע בתמונה הזו: מרים עומדת. לא כורעת תחת הנטל, לא בורחת מהזירה, אלא עומדת. היא עומדת ליד הצלב של ישוע. היא אינה מנסה להסביר את הסבל, אינה מנסה להצדיק את הכאב, ואינה מנסה להציע פתרונות מהירים לטרגדיה שמתרחשת לנגד עיניה. היא פשוט שם. היא נוכחת. היא נושאת את החרב שחוצה את נפשה, כפי שניבא שמעון, והיא עושה זאת בנאמנות שאין לה סוף.

היום, שלושה חודשים אחרי שבנימין שלנו, בן, עלה אל אורו של המשיח, אני יודע שהלבבות שלכם מרגישים כמו הלב של מרים. אתם עומדים ליד צלב של אובדן, והחרב שחוצה את נפשכם היא החרב של הגעגוע. אלן ות'או, ראיין, אני רואה אתכם. אני רואה את הבית שפעם היה מלא בצחוק של נער מבריק, נער שחלם על 'Con Chim Airlines', נער שניתח קודים במחשב וצפה במטוסים בשמיים, ועכשיו מרגיש לעיתים דומם מדי. אני רוצה לדבר איתכם על העמידה הזו של מרים.

מרים לא הייתה צריכה להבין את 'למה' כדי להישאר נאמנה. היא ראתה את בנה, את בשר מבשרה, סובל. היא ראתה את החיים הצעירים האלו נקטעים בדרך האכזרית ביותר. ועדיין, היא עמדה. היא לא הפנתה עורף לאלוהים, גם כשהעולם שלה התפרק. היא לימדה אותנו שהאמונה היא לא היעדר הכאב, אלא היכולת לעמוד בתוך הכאב ולהישאר מחוברים לאהבה.

בן שלנו היה נער של אהבה טהורה. אתם זוכרים את הסיפור על קופת החיסכון שלו? הוא לא שבר אותה, הוא לא פיזר את המטבעות, אבל הוא הציע את הכל כדי לעזור לדודו ויליאם. זו הייתה הנדיבות של נער שלא ידע מה זה להחזיק לעצמו. זהו הלב של בן – לב שהיה פתוח לחלוטין לאחרים. הוא חי את חייו ביושרה, מתוך אמונה שהעולם הוא מקום שאפשר לשפר. הוא לא נתן לחרדה מהעתיד לעצור אותו; הוא נתן לאהבה להוביל אותו.

אלן ות'או, אני יודע שיש לילות שבהם השקט הופך לצעקה. אני יודע שהאשמה העצמית – המחשבה ש'אולי הייתי יכול לעשות משהו אחרת' – היא כמו אבן כבדה בתוך הכיס. אני מבקש מכם, בשם האמת של הבשורה של היום: הניחו את האבן הזו. אלוהים אינו מאשים אתכם. המחלה שבן נלחם בה לא הייתה תוצאה של שום מחדל, שום רשלנות, שום דבר שאתם עשיתם או לא עשיתם. אלוהים לא שלח את הסבל הזה, ואלוהים לא מחפש אשמים. בן לא נפל קרבן לשום טעות אנושית; הוא נשא צלב שאיש לא יכול היה להסיר ממנו. אתם לא החמצתם דבר. אלוהים אוהב אתכם אהבה שאינה תלויה בדבר, והוא מבקש מכם לשחרר את האשמה העצמית הזו, כי היא לא מגיעה מכם, והיא לא מגיעה ממנו. אלוהים אוסף את הדמעות שלכם, כל אחת ואחת מהן, בתוך נאד העור שלו.

פאולוס אומר לנו היום: 'כמו שהגוף הוא אחד ויש לו איברים רבים... כך גם המשיח'. בן הוא איבר בגוף המשיח. הוא לא נעלם. הוא לא התאדה אל הריק. הוא נמצא בתוך הגוף הזה, בתוך הקהילה הזו, בתוך הזיכרון שלכם שחי ופועם. הקשר שלכם אליו הוא נצחי. כפי שראיין חלם על רכבת הרים עם אחיו, כך גם אתם יכולים להרגיש את הנוכחות שלו בתוך השמחה הקטנה שלכם. האהבה הזו היא הגשר שחוצה את המוות.

מרים ליד הצלב קיבלה את יוחנן כבן. 'הנה בנך', אמר ישוע. בתוך האובדן הגדול ביותר, אלוהים נתן לה משפחה חדשה. אולי היום, אתם מוזמנים לראות את האהבה שלכם לבן לא כדבר שנגמר, אלא כדבר שמתרחב. בן חי בתוך כל מעשה חסד שאתם עושים בשמו. הבאר בוייטנאם, המזון שניתן לעניים, החיוך שאתם חולקים עם זר – כל אלו הם הדרך של בן להמשיך לחיות, להמשיך להשקות את האדמה היבשה של העולם הזה.

ראיין, אחיך בן גאה בך. הוא רואה אותך ממשיך ללמוד, ממשיך לשחק, ממשיך להיות הנער המבריק שאתה. אל תפחד להמשיך לחלום. בן איתך. הוא אחיך הגדול, והקשר ביניכם הוא נצחי, חזק יותר מכל מרחק, חזק יותר מהמוות עצמו. בכל פעם שאתה מרגיש את האהבה של ההורים שלך סביבך, דע שבן מחייך אליך.

מה ניקח איתנו היום מהדלת הזו החוצה? משהו קטן. משהו שאפשר לשאת בלב. היום, עשו מעשה אחד של חסד בשמו של בן. אל תספרו לאיש. תנו חיוך לאדם שמרגיש בודד, עזרו למישהו שנושא משא כבד, הניחו טיפה של אהבה במקום שבו יש יובש. תנו לאהבה של בן להמשיך לזרום דרככם אל העולם הזה. תנו לזיכרון שלו להיות המים שמלחחים את האדמה היבשה שלכם. בן יקר, נער של מוח מבריק ולב של זהב, התפלל עבור אביך אלן, אמה ת'או ואחיך ראיין. שמור עליהם מלמעלה, ולמד אותנו כולנו להביט אל השמיים בעיניים פקוחות של אמונה. נוח בשלום באורו של המשיח, עד שנפגש כולנו בסעודת הנצח. אמן.