יום ראשון העשרים ושישה בזמן רגיל

דמיינו לרגע את בנימין שלנו, בן, עומד בשדה תעופה, פניו מופנות אל המסלול, עיניו עוקבות אחרי מטוס בואינג 737 הממריא אל על. באותו רגע, בתוך הרעש וההמולה, היה שקט פנימי בבן. הוא לא רק ראה מכונה; הוא ראה אפשרות. הוא ראה את 'קון צ'ים איירליינס' – חברת התעופה שרקח בדמיונו, לא כעסק, אלא כביטוי של חופש, של שמיים פתוחים, של יכולת להמריא מעל המגבלות של העולם הזה. הוא היה נער שחי את העתיד, שמוחו המבריק ניתח מערכות ענן מורכבות בעוד ליבו נשאר פשוט, נקי, מוכן לגעת באחרים בחסד שאין לו גבולות.

היום, הנביא יחזקאל מציב בפנינו מראה מורכבת: 'האם דרכי אינה הוגנת, או שמא דרכיכם אינן הוגנות?'. השאלה הזו מהדהדת בלב כל מי שחווה אובדן. אנחנו עומדים מול המציאות של בן – נער מבריק, אהוב, נער שהיה עולם ומלואו – ושואלים: למה? האם הדרך הזו הוגנת? האם יש היגיון בכך שנער בן 15, מלא בחיים ובחלומות, עוזב אותנו? אנחנו מחפשים צדק אנושי, אבל אלוהים מציע לנו משהו אחר. הוא מציע לנו את התשובה. הוא לא מציע הסבר למחלה, אלא נוכחות בתוך הסבל.

בבשורה של מתי, ישוע מספר משל על שני בנים. האחד אומר 'לא' ואז הולך לעשות את רצון אביו. השני אומר 'כן' ונשאר במקומו. אנחנו נוטים לחשוב שהתשובה המילולית היא החשובה, אבל ישוע מלמד אותנו שהתשובה נמצאת בתנועה, בשינוי הלב, בעשייה. בן היה הנער שאמר 'כן' לחיים. הוא לא היה צריך להגיד הרבה; הוא הראה זאת בחיוך שלו, בסקרנות שלו, בנכונות שלו לתת את כל קופת החיסכון שלו כדי לעזור לדודו ויליאם. הוא היה הילד שחי את רצון האב לא במילים, אלא בלב פתוח שמוכן להקריב.

אלן, ת'או, ראיין – אני יודע ששלושה חודשים מאז שבן עלה אל האור מרגישים כמו נצח של געגוע. הבית שקט. המילים 'בוקר טוב, אבא' שבן היה אומר בכל יום, בלי לפספס, הן זיכרון שצורב בלב. אתם נושאים את האובדן הזה, ואני יודע שיש לילות שבהם השאלות מציפות את החדר. אולי המחשבות נודדות לאותם רגעים שבהם הייתם רוצים להחזיר את הזמן לאחור. אולי האבן של האשמה העצמית – המחשבה שאולי פספסתם משהו, שאולי היה סימן שלא ראיתם – עדיין מונחת בכיס שלכם, כבדה ומעיקה. אתם תוהים אם יכולתם לעשות יותר, אם יכולתם לשנות את התוצאה.

אני מבקש מכם היום, בשם האמת של הבשורה: הניחו את האבן הזו. הניחו אותה עכשיו, למרגלות הצלב. אלוהים אינו מאשים אתכם. המחלה שבן נלחם בה לא הייתה תוצאה של שום מחדל, שום רשלנות, שום דבר שאתם עשיתם או לא עשיתם. אלוהים לא שלח את הסבל הזה, ואלוהים לא מחפש אשמים. בן לא נפל קרבן לשום טעות אנושית; הוא נשא צלב שאיש לא יכול היה להסיר ממנו. אתם לא החמצתם דבר. אלוהים אוהב אתכם אהבה שאינה תלויה בדבר, והוא מבקש מכם לשחרר את האשמה העצמית הזו, כי היא לא מגיעה מכם, והיא לא מגיעה ממנו. היא שקר של הצער, ואתם ראויים לחופש של הסליחה. אלוהים לא מאשים את ההורים שאהבו את בנם עד כלות הנפש. הוא רק אוסף את דמעותיכם בנאד העור שלו.

תחשבו על החלום שחלמת, אלן, על בן בחדר 419. הוא אמר לך: 'באבא, כל מבחן אני עובר. אני נושם רגיל... למה אני ככה?'. ואז, כשחיבקת אותו, הוא עצר ואמר: 'לא נורא, אני אשמור עליכם'. זהו לא חלום של ייאוש; זהו חלום של אמת. בן לא היה שבוי במחלה שלו; הוא היה שבוי באהבה שלכם, ובאהבה של אלוהים. הוא גילה את האמת שישוע מדבר עליה – שהחיים אינם נמדדים במה שאנחנו מספיקים לעשות, אלא במי שאנחנו מוכנים להיות עבור האחר. הוא היה הילד שאהב את אבא שלו כל כך, שפחד לאבד אותו עוד לפני שזה קרה. זהו הלב של בן, לב שלא ידע חשבונות, לב שהיה טהור כמו שמיים נקיים מעל עננים.

ראיין, אחיך בן גאה בך כל כך. הוא רואה אותך ממשיך ללמוד, ממשיך לחקור, ממשיך להיות הנער המבריק שאתה. הוא לא רחוק. הוא אחיך הגדול, והקשר ביניכם הוא נצחי, חזק יותר מכל מרחק. בכל פעם שאתה מרגיש את האהבה של ההורים שלך סביבך, דע שבן מחייך אליך. האהבה הזו היא הגשר שחוצה את הנצח. אל תפחד להמשיך לחלום בשבילו ובשבילך. אל תפחד להיות מי שאתה, כי בך חי חלק מהאור של בן.

שאול השליח אומר לנו היום בפיליפים: 'עשו זאת באותו אופן שבו נהג ישוע המשיח'. מה עשה ישוע? הוא רוקן את עצמו. הוא לקח צורת עבד. הוא השפיל את עצמו עד מוות. זהו הסוד של האהבה הנוצרית. זהו הסוד של בן – נער שהיה חכם יותר מכולנו, ובכל זאת בחר להשפיל את עצמו באהבה, בנתינה, בוויתור. בן נמצא עכשיו בסעודת הנצח. הוא כבר לא צריך מטוסים כדי להגיע אל השמיים – הוא כבר שם. הוא כבר לא צריך קופת חיסכון, כי הוא נמצא בתוך האוצר האינסופי של אהבת אלוהים. הוא זוכר את כל האהבה שנתתם לו, והוא מתפלל עבורכם בכל רגע. אל תתנו לצער להפוך לאדמה יבשה. תנו לאהבה של בן להמשיך להשקות את חייכם. זכרו את הבאר בוייטנאם – המים שזורמים שם בשמו הם סימן לכך שהאהבה שלו לא נפסקה; היא ממשיכה לתת חיים לאחרים, בדיוק כפי שהוא רצה לעשות.

היום, קחו איתכם דבר אחד קטן: עשו מעשה אחד של חסד בשמו של בן. אל תספרו לאיש. תנו חיוך לאדם שמרגיש בודד, עזרו למישהו שנושא משא כבד, הניחו טיפה של אהבה במקום שבו יש יובש. תנו לאהבה של בן להמשיך לזרום דרככם אל העולם הזה. תנו לזיכרון שלו להיות המים שמלחחים את האדמה היבשה שלכם. בן יקר, נער של מוח מבריק ולב של זהב, התפלל עבור אביך אלן, אמה ת'או ואחיך ראיין. שמור עליהם מלמעלה, ולמד אותנו כולנו להביט אל השמיים בעיניים פקוחות של אמונה. נוח בשלום באורו של המשיח, עד שנפגש כולנו בסעודת הנצח. אמן.