זכרון האפיפיור ליאו הגדול, רועה ומורה הכנסייה

הביטו לרגע בנער צעיר, בנימין שלנו, עומד ביום קיץ שמש בגן של שקטים, לובש את חולצתו הלבנה ותחוב בנעליו הכחולות, אוחז ברגע של שלווה טהורה לצד אחיו הצעיר ראיין. יש משהו במבט שלו בתמונה הזו – שקט, מרוכז, נוכח לחלוטין – שמזכיר לנו שחיים אינם נמדדים רק באורך השנים, עמוקות ככל שיהיו, אלא ביושרה ובעדינות שבהם הם נחווים. בן היה נער של עקביות, של נפש ישרה שלא חיפשה תרועה, אלא עשתה את המוטל עליה בפשטות ובאמת. האם אתם זוכרים את החיוך הקטן שלו כשדיבר על מטוסים, על 'קון צ'ים איירליינס', או כשחלק רגע מצחיק עם אביו? זה היה חיוך שלא ביקש דבר לעצמו, אלא רק לשתף אחרים בשמחת החיים שלו.

היום, באיגרת אל טיטוס, פאולוס הקדוש כותב מילים שמבקשות מאיתנו משהו כל כך יציב: 'כי נתגלתה חסד אלוהים המושיעה את כל בני האדם, ומלמדת אותנו לכפור ברשעות ובתאוות עולם, ולחיות בעולם הזה בצנעה, בצדק ובחסידות'. פאולוס מדבר על חיים שאינם נסחפים לרוחות הזמן, אלא עומדים על קרקע יציבה של אמונה ואהבה. הוא מזכיר לנו שחסד האלוהים אינו תיאוריה; הוא משהו שמתגלה ביום-יום, באופן שבו אנחנו קמים בבוקר, שבו אנחנו פוגשים את הכאב, שבו אנחנו בוחרים שלא להתייאש.

אני יודע, אלן ות'או, שהקרקע תחת רגליכם הרגישה רוטטת מאז חודש יוני. אני יודע שהחודשים האלה הביאו איתם ימים שבהם הכל מרج׳ כבד, ימים שבהם השקט בבית חותך בלב. אתם מסתכלים על החפצים שלו, על המחשב שבו תכנן את עולמות הקוד שלו, על המקום שבו ישב והקשיב לסיפורים של אבא, ואתם שואלים את עצמכם איך ממשיכים ללכת. אולי בתוך הלילות הארוכים, עולה בכם המחשב שרבים נושאים בשתיקה ובבדידות: האם פיספסתי משהו? האם יכולתי לעשות משהו אחר? אני רוצה לומר לכם את האמת הזו היום, בקול ברור ורך, כי היא חייבת להישמע בחדרי הלב שלכם: אתם לא אשמים. שום החלטה שלכם, שום רגע של חוסר תשומת לב, שום דבר ממה שנעשה או לא נעשה מעולם לא הביא את המחלה הזו לפתחי ביתכם. אלוהים אינו מעניש את אלה שהוא אוהב, ומחלות קשות מגיעות מעבר לכל שליטה אנושית, בלי קשר למה שעשיתם או לא עשיתם. הייתם ההורים המסורים, המדויקים והאוהבים ביותר עבור בן בכל שנייה ושנייה של חייו. אלוהים יודע את כל הדמעות שזلגו מעיניכם, והוא משחרר אתכם מכל אשמה. אתם חופשיים לאהוב את זכרו בלי צל של פחד.

ובבשורת היום, ישוע מציג לנו תמונה שנראית לכאורה נוקשה, אך טומנת בחובה עומק עצום של אמת פשוטה. הוא מדבר על העבד שחוזר מהשדה, עובד, משרת, וכשסוף סוף הוא מסימ את מלאכתו, הוא אומר: 'עבדים שfלים אנחנו; עשינו את אשר היינו חייבים לעשות'. ישוע אינו מדבר כאן על עבדות של דיכוי, אלא על הענווה האמיתית של הלב. הוא מלמד אותנו שכל מה שאנחנו עושים מתוך אהבה – כל דאגה, כל הקרבה, כל רגע של נאמנות – אינו נסחר בבורסה של העולם הזה. זוהי פשוט האמת של מי שאנחנו.

חשבו על בן. תחשבו על הלב הרחב שלו, על הרגע שבו – רק בן חמש עשרה, צעיר כל כך – רצה להציע את כל קופת החיסכון שלו כדי לעזור לדודו ויליאם שחla. הוא לא שבר את הקופה, הוא לא עשה מזה רעש, הוא לא חיפש תרועה או פרס. הוא פשוט הציע את כל מה שהיה לו. זהו בדיוק מה שמתאר ישוע: אדם שעושה את מה שצריך מתוך אהבה פשוטה ונקייה, בלי חשבונות. בן חי את החיים האלה. הוא נתן את עצמו למשפחתו, לחיוך של אחיו ראיין, לטיולים שבהם גילה את העולם, לסיפורים ששמע מאביו.

הנה התפנית, הנה האור שנכנס לחדר האפל של האבל שלכם: בן לא איבד את חייו; הוא הפקיד אותם בידיו של אלוהים שעושה הכל בחסד. הוא נמצא עכשיו במקום שבו אין עוד צורך במאבקים, אלא רק באור הנצחי. וכשאנחנו חושבים עליו, אנחנו לא חושבים על המחלה, אנחנו חושבים על החיוך שלו, על הסקרנות שלו, על האהבה העצומה שהשאיר אחריו. הוא עוטף אתכם גם עכשיו, שקט ובטוח, כמו האוויר שאתם נושמים.

ראיין, אחיך הקטן והיקר, אני מדבר אליך עכשיו. אני יודע כמה בן חסר לך. אני יודע שהמשחקים, הטיולים, והצחוק המשותף השאירו מקום שקט כל כך בחדר שלך. תדע שבן איתך. הוא לא הלך רחוק; הוא בלב שלך, והוא שמח בכל צעד שאתה עושה קדימה. אל תפחד לחלום, אל תפחד לחיות את חייך במלואם, כי כל הצלחה שלך היא שמחה גם בשבילו.

ואתם, אלן ות'או, ההורים האמיצים והכואבים שלי – תנו לאלוהים להרים את המשא מכם היום. אל תשאו את האשמה שאינה שייכת לכם. תנו לדמעות להיות תפילה, ולזיכרון של בן להיות הדרך שבה אלוהים ממשיך לחבק אתכם. האהבה שהיתה ביניכם ובינו אינה יכולה למות; היא חזקה מן המוות, והיא מחכה לכם במלוא הדרה בבית האב.

כשאנו יוצאים מכאן היום אל תוך השבוע, בואו ניקח איתנו דבר אחד קטן ופשוט: עשו מעשה אחד של חסד בשקט ובסתר, בדיוק כמו שבן היה עושה – חיוך למישהו עייף, עזרה קטנה למי שנושא משא כבד. תנו לאהבה של בן להמשיך לזרום דרך הידיים שלכם אל העולם. לכו בשלום, והיו בטוחים שבן חי באלוהים, ואתם עטופים לעד באהבה שאינה פוסקת לעולם. אמן.