יום שלישי של השבוע השישים ואחד בזמן הרגיל

הביטו לרגע בתמונה קטנה אחת מתוך זיכרונותיו של בן, בנימין שלנו. הוא עומד שם, או יושב במכונית במושב האחורי לצד ראיין אחיו הקטן, כובע Lakers לראשו, ובחיוך רחב ומאיר הוא טובל את העוף והצ'יפס שלו ברוטב, שמח בפשטות של רגע משפחתי רגיל לחלוטין. אין כאן שום דבר גרנדיוזי, שום נאום גדול, רק נער צעיר שמרגיש את החום של יחד פשוט, של צחוק קל, של נוכחות אנושית שקטה ובטוחה. לרגע אחד, העולם החיצוני עצר את נשימתו, והשמחה הייתה פשוטה כמו ארוחת Chick-fil-A קטנה בדרך. בן ידע ליהנות מהדברים האלה, מהיופי הקטן של החיים, מהידיעה שהוא עטוף באהבה של אמא ת'או, אבא אלן וראיין אחיו.

היום, פאולוס הקדוש באיגרתו אל הפיליפים מציב מול עינינו תמונה הפוכה לכאורה, אבל עמוקה לא פחות. הוא כותב על ישוע המשיח, ש'אף על פי שהיה בדמות אלוהים, לא חשב לשוّות עצמו לאלוהים, אלא רוקן את עצמו ולקח דמות עבד, ונהיה דומה לבני אדם'. תחשוב על המילים האלה: 'רוקן את עצמו'. ישוע לא בא להיאחז בכוח, לא בא לדרוש את מה שמגיע לו, אלא ירד אל המקום הנמוך ביותר, אל השבריריות האנושית, אל המוות על הצלב. ולמה? כדי שמשם, מתוך השפל המוחלט, אלוהים ירומם אותו ויעניק לו את השם שמעל כל שם.

אני יודע שבימים האלה, כשאתם, אלן ות'או, מסתכלים אחורה אל חודש יוני ואל מה שהשאיר בן בלכתו, אתם מרגישים ריקנות שממלאה את כל הבית. אתם חווים את מה שנקרא ריקון – לא מתוך בחירה, אלא מתוך אובדן שאין לו מילים. הכיסא של בן ריק, האוזניות מונחות בשקט, והשקט בבית שובר את הלב. אתם נושאים שאלות קשות, לפעמים גם את הכובד המיותר של האשמה העצמית – אותה שאלה שקטה שאולי עולה בלילות: 'האם יכולתי לעשות משהו אחר? האם פספסתי משהו?'.

אני רוצה לומר לכם את האמת הזו היום, ברוך ובביטחון מוחלט, כדי שתניחו את האבן הזו מעל ליבכם: אתם לא אשמים בדבר. שום החלטה שלכם, שום רגע של דאגה, שום פרט קטן לא הביא את המחלה הזו לפתחי ביתכם. אלוהים אינו מעניש את אלה שהוא אוהב, ומחלות קשות מגיעות לעיתים קרובות מעבר לכל שליטה אנושית, בלי שום קשר למה שעשיתם או לא עשיתם. הייתם ההורים המסורים, המדויקים והאוהבים ביותר עבור בן לאורך כל הדרך. אלוהים יודע את כל הדמעות שזלגו מעיניכם, והוא משחרר אתכם מכל אשמה. אתם חופשיים לאהוב את זכרו בלי צל של פחד.

ובבשורה של היום, ישוע מספר את משל הסעודה הגדולה. אדם אחד עורך משתה גדול, ושולח את עבדו לקרוא למוזמנים: 'בואו, כי הכל מוכן'. אבל המוזמנים מתחילים להתנצל אחד אחד. האחד קנה שדה וחייב ללכת לראותו; השני קנה שוורים; השלישי התחתן זה עתה. כולם עסוקים בחיים שלהם, בתוכניות שלהם, בשדות שלהם. ואז אדון הבית כועס ואומר לעבדו: 'צא מהר אל רחובות העיר והבא לכאן את העניים, את הנכים, את העיוורים ואת הפיסחים'. וכשהעבד אומר שעדיין יש מקום, האדון אומר: 'צא אל הדרכים והגדרות ואלץ אותם להיכנס, כדי שיימלא ביתי'.

חשבו על המשל הזה. מי הם אותם אנשים שנקראים ברגע האחרון אל השולחן? הם אלה שלא תכננו להגיע, אלה שלא היו ברשימת המוזמנים המקורית, אלה שהיו בחוץ, בדרכים, בלי ציפיות גדולות. הבנְקֶט של אלוהים אינו שמור רק למי שתכנן את חייו בקפידה או החזיק בכל ההישגים. הוא פתוח לכל מי שמובא אל תוך האהבה הזו. בן שלנו נמצא שם עכשיו. נער שהיה כל כך חכם, שאהב לפתור בעיות במתמטיקה ולצפות במטוסים, נער שרצה פעם אחת לתת את כל קופת החיסכון שלו כדי לעזור לדוד ויליאם שחלה – נער עם לב כל כך רחב וטהור, מצא את מקומו בבנקט הנצחי של אלוהים.

התפנית המנחמת של היום מגיעה בדיוק משם. בן לא אבד בדרכים; הוא הוזמן אל המקום שבו אין עוד כאב, אין עוד מאבק, שבו הכל מוכן באמת. הוא יושב בשולחן של האדון, אולי מחייך את אותו חיוך מלא חיים שהכרתם כל כך טוב, ומשקיף עליכם באהבה ששום מוות בעולם אינו יכול לכבות. הוא אינו סובל עוד; הוא חי בתוך האור הגדול של אלוהים.

ראיין, אחיך הקטן והיקר, אני מדבר אליך עכשיו. אני יודע כמה אתה מתגעגע אליו, וכמה חסר הצחוק שלו והנוכחות שלו לצידך במושב האחורי של המכונית, או בבית. אל תפחד להמשיך ללכת קדימה, לחלום את החלומות שלך, להיות אתה עצמך. בן אינו מתחרה בחיים שלך; הוא השומר השקט שלך, העוגן שבלב שלך. כל צעד שאתה עושה קדימה הוא חלק מהשמחה שלו מלמעלה.

ואתם, אלן ות'או, ההורים היקרים הנושאים את המשקל הגדול מכולם – תנו לעצמכם לנוח בזרועותיו של אלוהים. אל תפחדו מהדמעות שלכם; הן הדרך של הלב להמשיך לאהוב את מי שאיננו יכולים עוד לחבק בגוף, אך ממשיכים לחבק ברוח. האהבה הזו שהיתה ביניכם ובין בן אינה מסתיימת בקבר. היא נשארת חיה, קשורה לנצח.

לכן, כשאנו יוצאים מכאן היום אל תוך החיים, בואו ניקח איתנו דבר אחד קטן ופשוט: עשו מעשה אחד של חסד בסתר, בלי שאיש ידע, בשמו של בן. תנו חיוך למישהו עייף, עזרו לאדם שנושא משא כבד, בדיוק בעדינות השקטה שבן חי בה. תנו לאהבה הזו להמשיך לזרום דרך הידיים שלכם. לכו בשלום, והיו בטוחים שבן חי באלוהים, ואתם עטופים לעד באהבה שאינה פוסקת לעולם. אמן.