יום ראשון השלושים בזמן רגיל

דמיינו לרגע את בן, את בנימין שלנו, יושב ליד חלונו בערב שקט. הוא לא סתם מסתכל על השמיים; הוא מחפש את התנועה, את הנתיב, את הדרך שבה מטוס בואינג 737 חוצה את העננים בגובה רב. הוא היה נער שאהב סדר, אהב לוגיקה, אהב להבין איך הדברים עובדים. אבל מעבר לכל הסקרנות האינטלקטואלית הזו, מעבר לקוד שכתב ב-GitHub או לחלומות על 'קון צ'ים איירליינס', היה בבן משהו עמוק יותר, עדין יותר. היה בו לב שידע להרגיש את העולם. הוא היה נער שראה את האנשים סביבו לא כנתונים בטבלה, אלא כנשמות הזקוקות לאהבה.

היום, בבשורה של מתי, ישוע ניצב מול השאלה הגדולה מכולן: 'מהו הדיבר הגדול ביותר?'. ישוע לא עונה בתיאוריה. הוא לא נותן הרצאה על חוקים. הוא פשוט מניח את ידו על הלב של האדם ואומר: 'וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מַדָּעֲךָ'. ומיד הוא מוסיף: 'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ'.

אלן ות'או, ראיין היקר, אני יודע שהיום, כשאני מדבר על אהבה, אתם אולי מרגישים את החלל הריק בלבכם כפצע שעדיין לא הגליד. אתם מסתכלים על הזיכרונות של בן – על החיוך שלו, על האופן שבו הוא היה אומר 'בוקר טוב, אבא' בכל יום בלי להחמיץ אף פעם – ואתם מרגישים שהאהבה הזו, שהייתה כל כך חיה ונושמת, הפכה לגעגוע שאין לו מנוח. אתם שואלים, כמו כל הורה שאיבד את היקר לו מכל: 'האם עשיתי מספיק? האם הייתי יכול לעשות משהו אחר?'.

אני רוצה לומר לכם את האמת הזו היום, בבירור וברוך, כי היא צריכה להישמע בלבכם: אתם לא אשמים. מחלה קשה, כאב, אובדן – אלו אינם עונש, ואינם תוצאה של שום שגיאה או מחדל שלכם. בן לא נשא את הצלב שלו בגלל משהו שעשיתם או לא עשיתם. אלוהים לא שלח את המחלה הזו, ואלוהים לא דורש מכם דין וחשבון על מה שמעבר ליכולת האנושית. הניחו את האבן הכבדה הזו מעל ליבכם. אתם הייתם ההורים שבן היה צריך, והאהבה שלכם הייתה מושלמת, מלאה ומסורה עד הרגע האחרון. אל תאשימו את עצמכם על מה שלא היה בידיכם למנוע. אתם חופשיים מהאשמה הזו. אלוהים אינו מאשים אתכם, ואתם אינכם צריכים להאשים את עצמכם.

בספר שמות, אלוהים מזכיר לנו: 'כִּי מְרַחֵם אָנִי'. אלוהים הוא אלוהים של חמלה. הוא שומע את הזעקה של האלמנה, של היתום, של כל מי שמרגיש נטוש. וכשבן, בגיל חמש-עשרה בלבד, הציע להוריו את כל קופת החיסכון שלו כדי לעזור לדודו ויליאם שחלה, הוא לא היה צריך ללמוד את הדיבר הגדול. הוא פשוט חי אותו. הוא לא שבר את הקופה, הוא לא עשה מזה מופע – הוא פשוט הציע את כל מה שהיה לו. הוא הבין שאהבה היא לא משהו ששומרים בכספת; אהבה היא משהו שנותנים, משהו שזורם החוצה, משהו שמשנה את העולם.

ראיין, אחיך בן מסתכל עליך מלמעלה בגאווה עצומה. הוא זוכר את כל הפעמים שעמדתם יחד, את כל החלומות ששיתפתם, את הצחוקים בבית. אל תפחד להמשיך ללכת קדימה, לחלום את החלומות שלך ולחיות במלוא האור. בן הוא אחיך הגדול והשמור ביותר, והוא הולך איתך בתוך הלב שלך בכל צעד ושעל. החיים שלך הם עדות לאהבה שקיבלת ממנו, ואתה נושא את הזיכרון שלו לא כנטל, אלא כמתנה יקרה. אל תפחד להיות מי שאתה, כי בך חי חלק מהאור של בן. החיים שלך הם המשך של הסיפור היפה שהתחלתם יחד.

התפנית כאן היא להבין שבן לא נעלם אל תוך הריק. הוא עבר אל 'סעודת הנצח', אל המקום שבו האהבה אינה נגמרת. הוא נמצא עם אלוהים, והאהבה שלו ממשיכה לפעום כאן למטה, בדרכים שקטות ונסתרות. כמו אותה באר מים חיים שנחפרה בשקט ב-Cà Mau הרחוקה, שנותנת מים צוננים למי שצמא מבלי לבקש דבר – כך האהבה של בן ממשיכה להרוות את האדמה היבשה של חיינו. כל מעשה של חסד, כל רגע של נדיבות, כל חיוך שאתם נותנים לאחרים – זהו בן שחי בכם, זוהי האהבה שלו שממשיכה לעבוד בעולם.

אני יודע שקשה לראות את האור כשהלילה מרגיש ארוך כל כך. אבל ישוע אומר לנו היום שהאהבה היא הדרך היחידה. לא אהבה של מילים בלבד, אלא אהבה של מסירות. כשאתם קמים בבוקר, כשאתם מרגישים את הכובד של היום, זכרו שאתם לא לבד. אלוהים מחזיק אתכם, ובן מחזיק אתכם. האהבה הזו היא חזקה יותר מהמוות, חזקה יותר מהמחלה, חזקה יותר מכל שבר.

לכן, היום, אני מבקש מכם משימה קטנה אחת: אל תנסו לאגור את האבל שלכם, אל תנסו לבנות אסמים גדולים יותר של זיכרונות כואבים. תנו לאהבה הזו, האש הזו שבן הדליק בלבכם, להמשיך לבעור. עשו מעשה אחד של חסד בשמו של בן, בלי שאף אחד ידע. תנו חיוך למישהו שנראה עייף, עזרו למישהו שנושא משא כבד באותה עדינות שבן חי בה. זו הדרך לשמור על אחדות הרוח. זו הדרך להמשיך לחיות בצורה ראויה לקריאה שקיבלתם.

אלן ות'או, בן לא היה רק ילד מבריק; הוא היה ילד של אלוהים. והוא נמצא עכשיו בבית, בחיבוק של האב שאינו יודע סוף. הוא מחכה לכם עם אותה סקרנות ואותו חיוך שאתם כל כך מתגעגעים אליהם. אל תפחדו מהכאב; תנו לאהבה של בן להוביל אתכם אל האור. לכו בשלום, והחזיקו את התקווה בלבכם, כי בן חי באלוהים, ואתם עטופים באהבה ששום מוות לא יכול לשבור. אמן.