יום שישי של השבוע השלושים בזמן הרגיל

הסתכלו לרגע על התמונה הזו: בן, בנימין שלנו, יושב בפינת החדר, מוקף בשרטוטים מורכבים של מטוסים. הוא לא סתם חלם על 'קון צ'ים איירליינס'; הוא תכנן אותה בדיוק של מהנדס, בראש שראה את השמיים לא כגבול, אלא כבית. הוא היה נער של סדר, של לוגיקה, של אהבה טהורה ליופי שבמבנה. הוא ידע שדברים גדולים באמת – כמו חברת תעופה דמיונית או קוד תוכנה מבריק – אינם נבנים ביום אחד, אלא נבנים בלב מלא סקרנות, צעד אחר צעד, בתוך התמדה שקטה.

פאולוס השליח, באיגרת שלו אל הפיליפים, פונה אלינו היום במילים שמרעידות את הלב: 'אני בטוח בזה, שהמתחיל בכם עבודה טובה, ימשיך להשלימה עד יום ישוע המשיח'. פאולוס מדבר על 'עבודה טובה'. הוא לא מדבר על הישגים חיצוניים או על הצלחות נוצצות, אלא על העבודה הפנימית של האהבה שהולכת וגדלה. הוא אומר לנו שאלוהים הוא זה שמתחיל את העבודה הזו בנו, והוא זה שלוקח אותה אל הנצח.

אלן ות'או, אני יודע שבימים האלה, כשהבית מרגיש שקט מדי והכיסא שבן נהג לשבת בו נותר ריק, המילים 'עבודה טובה' נשמעות לפעמים כחידה. אתם מסתכלים על החיים של בן, על החיוך המאיר שלו, על האופן שבו היה מביט בכם בבוקר ואומר 'בוקר טוב, אבא', ואתם מרגישים שהאדמה תחת רגליכם אינה יציבה. אתם נושאים איתכם את המשקל של השאלות ללא מענה. אתם שואלים את עצמכם שוב ושוב: 'האם עשיתי מספיק? האם הייתי יכול לראות משהו אחר?'.

אני רוצה לומר לכם את האמת הזו היום, בבירור וברוך, כי היא חייבת להישמע בלבכם: אתם לא אשמים. שום החלטה שלכם, שום רגע של חוסר ערנות, שום דבר ממה שנעשה או לא נעשה מעולם לא הביא את המחלה הזו לפתחי ביתכם. אלוהים אינו מעניש את אלה שהוא אוהב, ואהבת הורית אינה מודדת את כוחה בסבל. בן לא נשא את הצלב הכבד הזה בגלל שגיאה אנושית כלשהי. הניחו מעל ליבכם את האבן הזו של האשמה המדומה; היא אינה שייכת לכם. הייתם ההורים המדויקים, המסורים והאוהבים שבן היה צריך לאורך כל מסע חייו הקצר והמופלא. אלוהים מכיר את הדמעות שזלגו בלילות, והוא עוטף אתכם בחסד שאינו דורש חשבון נפש מעוות. אתם חופשיים מהאשמה הזו.

בבשורה של היום, ישוע נכנס לבית של פרושי. הוא רואה שם אדם הסובל מבצקת. האנשים סביב צופים בו, מחכים לראות מה יעשה, האם יפרו את חוק השבת. ישוע לא מתווכח. הוא פשוט שואל אותם: 'מי מכם, אם בנו או שורו יפלו לבור, לא ימשוך אותו מיד ביום השבת?'. הוא מרפא את האיש. הוא מחזיר לו את החיים.

תחשבו על הדימוי הזה: בור. לפעמים החיים מרגישים כמו בור עמוק, אפל, שאי אפשר לצאת ממנו. אתם מרגישים שאתם בתוך הבור הזה מאז חודש יוני. אבל ישוע הוא זה שמושך אותנו החוצה. הוא לא שואל אם זה 'חוקי' להושיט יד. הוא לא שואל אם אנחנו ראויים. הוא פשוט מושיט את ידו, תופס אותנו, ומושך אותנו אל האור.

בן היה נער כזה. הוא היה נער שראה את הבור של האחרים ורצה להושיט יד. זוכרים את הסיפור על קופת החיסכון? כשדודו ויליאם חלה, בן לא שבר את הקופה, הוא לא עשה מזה רעש, הוא לא דרש תשומת לב. הוא פשוט אמר להוריו שהוא רוצה לתת את כל מה שיש לו כדי לעזור. הוא לא היה צריך את הכסף; הוא היה צריך את האהבה. הוא הציע את כל עולמו, את כל מה שחסך, כי הוא הבין את מה שישוע מנסה ללמד אותנו: שהחיים האמיתיים נמצאים בנתינה.

התפנית המנחמת כאן היא להבין שבן לא נעלם אל תוך הריק. הוא נמצא תחת כנפיו של אלוהים, ממש כפי שישוע משך את האיש מן הבור. הוא נמצא במקום שבו אין עוד צורך בבדיקות רפואיות, אין עוד צורך ב'קון צ'ים איירליינס' כדי להמריא, כי הוא כבר נמצא בבית. האהבה שלו, הנדיבות שלו, החיוך שלו – אלה לא נמחקו. הם הפכו לחלק מהנצח.

ראיין, אחיך היקר, אני מדבר אליך עכשיו. אני יודע כמה אתה מתגעגע אליו, כמה חסר הצחוק שלו והנוכחות שלו בבית. אל תפחד להמשיך ללכת קדימה, לחלום את החלומות שלך, להיות אתה עצמך. בן אינו מתחרה בחיים שלך; הוא השומר השקט שלך, העוגן שבלב שלך. כל צעד שאתה עושה קדימה, כל הצלחה שלך בבית הספר או בחיים, היא חלק מהשמחה שלו מלמעלה. אתה נושא בך את האור שלו, והאור הזה חזק מספיק כדי להאיר גם את הלילות החשוכים ביותר.

ואתם, אלן ות'או, ההורים הנושאים את המשא הכבד מכולם – אל תפחדו לתת לעצמכם לנוח בתוך זרועותיו של אלוהים. בן נמצא עכשיו במקום שאין בו עוד בדיקות רפואיות, אין בו עוד קושי, אלא רק שלווה אינסופית בבית האב. הוא מביט בכם מן המרומים בחיוך הרגיל שלו, ומזכיר לכם שוב ושוב שהאהבה שקשרה ביניכם לעולם אינה מתה. היא רק עברה למקום שבו אין לה עוד גבולות.

לכן, כשאנו יוצאים מכאן היום אל תוך שגרת היום-יום, בואו ניקח איתנו דבר אחד קטן ופשוט: עשו מעשה אחד של חסד קטן בסתר, בלי שאף אחד ידע, בשמו של בן. תנו חיוך למישהו עייף, עזרו לאדם שנושא משא כבד באותה עדינות שקטה שבן חי בה. תנו לאהבה הזו להמשיך לזרום דרך הידיים שלכם, דרך הלבבות שלכם. לכו בשלום, והיו בטוחים שבן חי באלוהים, ואתם עטופים לעד באהבה ששום מוות בעולם אינו יכול לשבור. אמן.