יום שבת של השבוע השלושים ואחד בזמן רגיל

הביטו לרגע בנער צעיר, בנימין שלנו, יושב בתוך תא הטייס של מטוס, ידיו אוחזות בהגה במיקוד שקט ורציני. הוא לא רק משחק; הוא לומד את הניווט, הוא לומד את הדיוק הנדרש כדי להגיע ליעד. לצידו, אחיו ראיין מושיט יד לעבר לוח הבקרה, שותף למסע הדמיוני הזה. בזיכרון הזה, כפי שהם נראים במעילים החמים שלהם, יש משהו שנוגע בלב – השאיפה הזו, הסקרנות הזו, הידיעה שיש עולם שלם לחקור. בן היה נער של חזון, לא רק בגלל המוחות המבריקים שלו או האהבה לטכנולוגיה, אלא בגלל האופן שבו הוא תפס את החיים: כנתיב שצריך לעבור אותו ביושרה, באהבה, ובנאמנות למי שאתה.

היום, פאולוס הקדוש באיגרתו אל הפיליפים מדבר על סוד עמוק שבן כנראה הבין בלי מילים: 'לָמַדְתִּי לִהְיוֹת מִסְתַּפֵּק בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לִי'. פאולוס לא מדבר על ויתור, אלא על חופש. הוא אומר שהוא יודע לחיות בשפע ובמחסור, כי הכוח שלו לא מגיע מהנסיבות, אלא ממי שנותן לו כוח. 'אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אֶת הַכֹּל בְּעֶזְרַת הַמְּחַזֵּק אוֹתִי'. תחשבו על זה. בחיים שלנו, אנחנו כל כך מנסים לשלוט בנסיבות – שיהיה לנו מספיק, שיהיה לנו בטוח, שיהיה לנו מובן. אבל פאולוס מציע לנו דרך אחרת: להישען על הכוח שמגיע ממקור חיצוני, מהמשיח.

אלן ות'או, אני יודע שהחודשים האחרונים מאז יוני היו מסע בתוך עננים כבדים. אני יודע שהלב שלכם מחפש את התשובה לשאלה 'למה', ושבלילות השקטים, כשהגעגועים לבן עוטפים אתכם, השאלה הזו הופכת למשא כבד. אולי עולה בכם המחשבה המייסרת, אותה שאלה שקטה שפוגשת הורים בכל מקום: 'האם פספסתי משהו? האם יכולתי לעשות עוד כדי שהנתיב שלו יהיה אחר?'. אני רוצה לומר לכם את האמת הזו היום, בבירור וברוך, כי היא חייבת להישמע בחדרי הלב שלכם: אתם לא אשמים. שום החלטה שלכם, שום רגע של חוסר ערנות, שום דבר ממה שנעשה או לא נעשה מעולם לא הביא את המחלה הזו לפתחי ביתכם. אלוהים אינו מעניש את אלה שהוא אוהב, ומחלות קשות מגיעות לעיתים קרובות מעבר לכל שליטה אנושית, בלי שום קשר למה שעשיתם או לא עשיתם. הייתם ההורים המדויקים, המסורים והאוהבים ביותר עבור בן לאורך כל הדרך. אלוהים יודע את כל הדמעות שזלגו מעיניכם, והוא משחרר אתכם מכל אשמה. אתם חופשיים לאהוב את זכרו בלי צל של פחד.

בבשורה של היום, ישוע מדבר על נאמנות בדברים קטנים. הוא אומר: 'הַנֶּאֱמָן בְּדָבָר קָטָן, נֶאֱמָן גַּם בְּגָדוֹל'. אולי אנחנו חושבים שנאמנות היא רק במעשים הגדולים, בקריירה, בהישגים. אבל ישוע אומר שהלב נמדד בפרטים הקטנים. בן שלנו הבין את זה. זוכרים איך הוא תמיד אמר 'בוקר טוב, אבא' כשהוא ירד למטה? זה לא היה טקס; זה היה ביטוי של נאמנות לאהבה. זוכרים איך הוא הקשיב לסיפורים הבדיוניים של אביו כאילו היו האמת המוחלטת? הוא לא חיפש רווח אישי; הוא חיפש את הקשר. הוא היה נאמן בדברים הקטנים, ולכן הלב שלו היה מוכן לדברים הגדולים באמת – לאהבה ללא תנאי, להקרבה, לנתינה.

חשבו על הסיפור שסיפרתם על קופת החיסכון שלו. כשאחיו של אביו, הדוד ויליאם, חלה, בן לא היסס. הוא לא שבר את הקופה, הוא לא עשה מזה רעש, הוא לא ביקש תהילה. הוא פשוט הציע את כל מה שהיה לו. זהו לב שנאמן לאלוהים ולא לממון. הוא הבין שמה שבאמת שייך לנו הוא מה שאנחנו נותנים באהבה. זה לא היה 'חוסר יושר' של העולם הזה; זו הייתה תבונה של בני האור. הוא ידע איפה להשקיע את ליבו.

התפנית המנחמת של היום היא לדעת שבן לא 'פוטר' מהתפקיד שלו, כפי שהמנהל במשל פוטר. הוא סיים את עבודתו נאמנה. הוא הגיע אל המקום שבו הוא התקבל לא כעבד, אלא כבן. הוא נמצא בבית האב, במקום שבו אין עוד צורך בחישובים, אין עוד צורך במאבק, רק בשמחה של הקבלה. תחשבו עליו שם, אולי מתכנן מסלולי טיסה חדשים בשמי השמיים, אולי מחייך את אותו חיוך מלא חיים שאתם זוכרים כל כך טוב. הוא משקיף עליכם באהבה ששום מוות אינו יכול לכבות.

ראיין, אחיך היקר, אני מדבר אליך עכשיו. אני יודע כמה אתה מתגעגע אליו, וכמה חסר הצחוק שלו והנוכחות שלו לצידך. אל תפחד להמשיך ללכת קדימה, לחלום את החלומות שלך, להיות אתה עצמך. בן אינו מתחרה בחיים שלך; הוא השומר השקט שלך, העוגן שבלב שלך. כל צעד שאתה עושה קדימה הוא חלק מהשמחה שלו מלמעלה. כשהחלומות שלך יתגשמו, הוא יהיה שם, גאה בך, כפי שתמיד היה.

ואתם, אלן ות'או, ההורים היקרים – תנו לעצמכם לנוח בזרועותיו של אלוהים. אל תפחדו מהדמעות שלכם; הן הדרך של הלב להמשיך לאהוב את מי שאיננו יכולים עוד לחבק בגוף, אך ממשיכים לחבק ברוח. האהבה הזו שהיתה ביניכם ובין בן אינה מסתיימת בקבר. היא נשארת חיה, קשורה לנצח. האלוהים שמחפש את האבוד הוא האלוהים שמחזיק את בן, והוא האלוהים שמחזיק אתכם.

היום, כשאנחנו עוזבים את המקום הזה, אני רוצה שתחזיקו בדבר אחד קטן. אולי זה חיוך קטן למישהו שפגשתם במקרה, אולי זו מילה טובה למישהו שמרגיש בודד, אולי זה פשוט לעצור לרגע ולהודות על משהו פשוט שיש לכם היום. עשו זאת בשמו של בן. תנו לאהבה שלו, שהייתה כל כך גדולה וטהורה, להמשיך לפעום דרך המעשים הקטנים שלכם. אל תפחדו מהעתיד, כי אלוהים כבר נמצא שם, מחכה לכם, ומחזיק את בן בחיקו. לכו בשלום, והיו בטוחים שבן חי באלוהים, ואתם עטופים לעד באהבה שאינה פוסקת לעולם. אמן.