חג רוממות הצלב הקדוש

הביטו לרגע בנחש הנחושת שעל המוט במדבר. תמונה מוזרה, אולי אפילו מרתיעה. העם עייף, סבלניתו פקעה, והם מתלוננים נגד אלוהים ומשה. הם רואים רק את המחסור, את השממה, את הכאב המיידי. ובתגובה, הם מוצאים את עצמם ננשכים על ידי נחשים שרפים. הנשיכה הזו היא לא רק כאב פיזי; היא הביטוי המוחשי למה שקורה כשהלב שלנו מתמלא במרירות ובחוסר אמון. משה, בהוראת אלוהים, מרים נחש נחושת. כדי לחיות, הם צריכים להביט על מה שמזכיר להם את סבלם, אבל להביט בו מתוך אמונה באלוהים, לא מתוך תלונה. הם צריכים להפנות את המבט מטה אל הכאב, אל מעלה אל החסד.

בנימין שלנו, בן, היה נער של מבט רחב. תחשבו על הילד הזה, שתמיד חיפש את האופק, שתמיד רצה להבין איך דברים עובדים, איך מטוסים ממריאים, איך קוד הופך למציאות. הוא לא היה נער שנתקע במרירות. הוא היה נער שראה את העולם כהזדמנות, כמרחב של יצירה. כשהוא הביט על העולם, הוא לא ראה רק את המכשולים; הוא ראה את האפשרות ל'Con Chim Airlines', את החלום על טיסה, על התעלות מעל הקשיים. בן היה נער של חזון, וזהו חזון שנטוע עמוק בלב של אמונה.

אני יודע, אלן ות'או, ששלושה חודשים אחרי שבן עלה אל האור, הלב שלכם מרגיש לעיתים כמו המדבר של בני ישראל. יבש, צמא, מלא בשאלות שאין עליהן תשובה. אתם עומדים מול הזיכרון שלו, מול החדר שבו הוא בנה את העולמות הדיגיטליים שלו, מול המחשב שבו הוא תכנן את משחקיו, ושואלים: 'למה?'. אתם אולי נושאים בלב אשמה שקטה, תוהים אם יכולתם לעשות משהו אחרת, אם פספסתם סימן. אני מבקש מכם, בשם האמת של הבשורה של היום: הניחו את האבן הזו. אלוהים אינו מאשים אתכם. המחלה שבן נלחם בה לא הייתה תוצאה של שום מחדל, שום רשלנות, שום דבר שאתם עשיתם או לא עשיתם. אלוהים לא שלח את הסבל הזה, ואלוהים לא מחפש אשמים. בן לא נפל קרבן לשום טעות אנושית; הוא נשא צלב שאיש לא יכול היה להסיר ממנו. אתם לא החמצתם דבר. אלוהים אוהב אתכם אהבה שאינה תלויה בדבר, והוא מבקש מכם לשחרר את האשמה העצמית הזו, כי היא לא מגיעה מכם, והיא לא מגיעה ממנו.

ישוע אומר היום: 'וכאשר יורם בן-האדם, כך יורם גם בן-האדם, למען לכל המאמין בו יהיו חיי עולם'. הצלב הוא לא סימן של תבוסה; הוא סימן של רוממות. כשאנחנו מביטים על הצלב, אנחנו לא רואים רק את הכאב של ישוע; אנחנו רואים את האהבה האינסופית של האב שנתן את בנו. אלוהים לא שלח את בנו לעולם כדי לשפוט אותו, אלא כדי להציל אותו. וזה כולל אתכם, אלן, ת'או, ראיין. זה כולל את כל הכאב שלכם, את כל הדמעות שלכם, את כל הלילות שבהם אתם מרגישים לבד.

בן היה נער של נדיבות טהורה. אתם זוכרים את הסיפור על קופת החיסכון שלו? הוא לא שבר אותה, הוא לא פיזר את המטבעות, אבל הוא הציע את הכל כדי לעזור לדודו ויליאם. זו הייתה הנדיבות של נער שלא ידע מה זה להחזיק לעצמו. זהו הלב של בן – לב שהיה פתוח לחלוטין לאחרים. הוא חי את חייו ביושרה, מתוך אמונה שהעולם הוא מקום שאפשר לשפר. הוא לא רץ לריק. הוא רץ אל האהבה. ה'באר של אהבה' שנושאת את שמו בוייטנאם היא המשך של הנדיבות הזו. מים חיים שזורמים לאנשים צמאים, בדיוק כפי שהלב של בן היה מקור של חיים לכל מי שהכיר אותו.

ראיין, אחיך בן גאה בך. הוא רואה אותך ממשיך ללמוד, ממשיך לשחק, ממשיך להיות הנער המבריק שאתה. אל תפחד להמשיך לחלום. בן איתך. הוא אחיך הגדול, והקשר ביניכם הוא נצחי, חזק יותר מכל מרחק, חזק יותר מהמוות עצמו. בכל פעם שאתה מרגיש את האהבה של ההורים שלך סביבך, דע שבן מחייך אליך. האהבה ביניכם היא קשר שלא נקטע על ידי המוות; הוא רק הפך לנצחי.

מה ניקח איתנו היום מהדלת הזו החוצה? משהו קטן. משהו שאפשר לשאת בכיס. היום, עשו מעשה אחד של חסד בשמו של בן. אל תספרו לאיש. תנו חיוך לאדם שמרגיש בודד, עזרו למישהו שנושא משא כבד, הניחו טיפה של אהבה במקום שבו יש יובש. תנו לאהבה של בן להמשיך לזרום דרככם אל העולם הזה. תנו לזיכרון שלו להיות המים שמלחחים את האדמה היבשה שלכם. בן יקר, נער של מוח מבריק ולב של זהב, התפלל עבור אביך אלן, אמה ת'או ואחיך ראיין. שמור עליהם מלמעלה, ולמד אותנו כולנו להביט אל השמיים בעיניים פקוחות של אמונה. נוח בשלום באורו של המשיח, עד שנפגש כולנו בסעודת הנצח. אמן.