זיכרון אוגוסטינוס הקדוש, בישוף ומורה הכנסייה

אחים ואחיות יקרים,

דמיינו לרגע חדר שקט בשעת לילה מאוחרת. האור היחיד בחדר בוקע ממנורת שולחן קטנה, המאירה דפים של תרגילי מתמטיקה מורכבים או מסך מחשב שעליו רצות שורות של קוד. בחדר הזה יושב נער, עיניו מבריקות מסקרנות, מוחו עובד במהירות של מעבד מתקדם, מנסה לפצח את סודות הבינה המלאכותית או את המבנה של ענן הנתונים. המנורה הזו היא לא רק כלי מאור; היא סמל ללהבה פנימית, לחיפוש בלתי פוסק אחר חוכמה.

התמונה הזו של המנורה הבוערת בלילה היא החוט המקשר בינינו לבין דברי הבשורה של היום, ובינינו לבין אוגוסטינוס הקדוש, שאותו אנו מציינים היום. אוגוסטינוס היה אדם שחיפש את האור כל חייו. הוא חיפש אותו בספרים, בפילוסופיה, ובתענוגות העולם, עד שהבין שהאור האמיתי אינו נמצא מחוצה לו, אלא בתוך הלב, במקום שבו אלוהים ממתין לנו. 'מאוחר אהבתיך, יופי כה עתיק וכה חדש', הוא כתב. הוא הבין שהחוכמה האמיתית אינה רק צבירת ידע, אלא הכנת השמן עבור המנורה.

היום, כשאנו עומדים כחודשיים מאז אותו יום ביוני שבו Benjamin Vo היקר שלנו עבר אל הצד השני של הפרגוד, אנו מוצאים את עצמנו בתוך השקט של הבית. חודשיים הם זמן מתעתע. השוק הראשוני אולי פינה את מקומו למציאות היומיומית, אך הריקנות הפכה להיות מוחשית יותר. אלן ות'או יקרים, ראיין האהוב... הכאב שלכם היום אינו זקוק למילים יפות כדי להיות אמיתי. הוא נמצא בכיסא הריק, בחדר שבו כבר לא נשמעות השאלות המבריקות על לוגיקה, בשקט המכאיב שבו היה צריך להישמע צחוקו של בן. האמת היא שהפרידה מ-Benjamin השאירה פצע עמוק, ואין טעם למהר ולכסות אותו בנחמה לפני שניתן למקום לכאב הזה לדבר.

פאולוס הקדוש כותב לנו היום באיגרת אל הקורינתים על ההבדל שבין חוכמת העולם לבין חוכמת האלוהים. הוא אומר שדבר הצלב הוא 'סכלות' בעיני אלו האובדים, אך עבורנו הוא 'גבורת אלוהים'. Benjamin היה נער שבורך בחוכמת עולם יוצאת דופן. המוח שלו, שהיה 'פוטוקופי' של אביו אלן, יכול היה להבין בגיל ארבע-עשרה מערכות שרבים מאיתנו לא יבינו לעולם. הוא צלל אל ה-DevOps וה-AWS באותה טבעיות שבה ילדים אחרים משחקים בצעצועים. אך החוכמה של בן לא עצרה שם. היא לא הייתה רק חוכמה של מספרים וקוד.

החוכמה האמיתית של Benjamin הייתה ה'שמן' שבתוך המנורה שלו. בבשורה, ישוע מספר על עשר העלמות המחכות לחתן. חמש היו סכלות וחמש היו נבונות. מה הפך את הנבונות לנבונות? לא העובדה שהן ידעו מתי החתן יבוא — הרי כולן נרדמו. מה שהבדיל ביניהן היה השמן. השמן הוא המעשים הקטנים של האהבה, העדינות של הלב, והנכונות לתת מעצמך מבלי לצפות לתמורה.

אני רוצה להזמין אתכם להתבונן ברגע אחד קטן בחייו של בן, רגע שמגלה לנו את השמן שבמנורתו. זוכרים איך הוא היה מדבר על 'Con Chim Airlines'? חברת התעופה הדמיונית של הציפורים? כשהוא היה מדבר על זה, כל החוכמה המתוחכמת שלו, כל הידע שלו על מטוסי בואינג 737 ועל תשתיות ענן, התמזגו לתוך צחוק מתוק וצחקוק של ילד טהור. עבור בן, השמיים לא היו רק נתיבי טיסה; הם היו מקום של חלום ושל שמחה. החיוך שלו כשהוא דיבר על 'Con Chim Airlines' היה האור של המנורה שלו.

והיה עוד רגע של שמן טהור. בגיל חמש-עשרה, כששמע שדודו ויליאם סובל, בן הציע להוריו לתת את כל קופת החיסכון שלו, את כל ה'פיגי בנק' שלו, כדי לעזור. הוא לא עשה זאת מתוך הכרח, והוא לא היה צריך לשבור את הקופה בסופו של דבר, אך ההצעה עצמה — הרצון הפשוט להעניק את כל מה שיש לו עבור אדם אחר — היא היא החוכמה שאלוהים מחפש. 'אֲנִי אַשְׁמִיד אֶת חָכְמַת הַחֲכָמִים', אומר אלוהים דרך פאולוס. אלוהים אינו מחפש תארים אקדמיים; הוא מחפש לבבות שמוכנים להציע את קופת החיסכון שלהם מתוך אהבה.

ה'תפנית' בבשורה מתרחשת בחצות הלילה. הקריאה נשמעת: 'הִנֵּה הֶחָתָן! צְאוּ לִקְרָאתוֹ!'. עבור Benjamin, הקריאה הזו הגיעה מוקדם מדי לפי המושגים שלנו. אך מכיוון שהמנורה שלו הייתה מלאה בשמן של עדינות, של כבוד להוריו, ושל אהבה לראיין, הוא היה מוכן. הוא לא היה צריך ללכת לקנות שמן ברגע האחרון. השמן שלו נאסף טיפה אחר טיפה בכל חיוך שחייך לאמו ת'או, בכל פעם ששיחק עם ראיין, בכל פעם שהתאמץ על מגרש הבדמינטון מתוך ידיעה ש'ההשתדלות היא כל מה שחשוב'.

אלן ות'או, אני פונה אליכם בתוך הלילה הזה של הגעגוע. אולי אתם מרגישים שהמנורה שלכם כמעט כבתה מהרוח העזה של האובדן. אולי אתם שואלים את עצמכם אם הייתם יכולים לעשות יותר, אם פספסתם משהו. הקשיבו למילים של פאולוס: 'סִכְלוּת הָאֱלֹהִים חֲכָמָה הִיא מֵחָכְמַת בְּנֵי אָדָם'. אין בכם שום אשמה. אתם הייתם הכלים שדרכם אלוהים מילא את המנורה של בן באהבה. נתתם לו עולם ומלואו, מטיולים בטוקיו ועד לתפילה בוותיקן. הוא ידע שהוא אהוב, והביטחון הזה הוא שאיפשר לו להיות נער כה עדין וכה מבריק.

ראיין היקר, אחיך Benjamin תמיד העריץ את הקשר ביניכם. הוא ראה בך את החבר הכי טוב שלו. כשאתה מרגיש את החיסרון שלו, זכור שהאור של המנורה שלו לא כבה; הוא פשוט עבר להאיר בחדר אחר, בחדר של חתונת הנצח. בכל פעם שאתה פותר בעיה במתמטיקה או מביט במטוס חוצה את השמיים, דע שבן מחייך איתך. הוא משאיר לך מספיק שמן כדי להמשיך את הדרך.

לכל מי שמאזין לנו היום, במיוחד למשפחות שנושאות צלב כבד של צער, לאלו שמרגישים שהלילה ארוך מדי: אוגוסטינוס הקדוש מלמד אותנו שהלב שלנו חסר מנוחה עד שימצא מנוחה באלוהים. Benjamin מצא את המנוחה הזו. הוא נמצא כעת ב'משתה החתונה', במקום שבו אין צורך במנורות שולחן כי כבוד אלוהים מאיר הכל. הוא נמצא עם קרלו אקוטיס הקדוש, ושניהם חוקרים כעת את ה'ענן' האמיתי, את המחשבה האינסופית של הבורא.

מה נוכל לקחת איתנו היום מהדלת? מהו המעשה הקטן שנוכל לעשות לזכרו של Benjamin?

הבה נדאג לשמן של המנורה שלנו. אל תחפשו חוכמה גדולה ומתוחכמת מדי. היום, עשו מעשה אחד של עדינות שקטה. הציעו עזרה למישהו מבלי להכריז על כך, בדיוק כמו ההצעה של בן עם קופת החיסכון שלו. חייכו אל מישהו שזקוק לעידוד. תנו לצחוק שלכם להיות פשוט וטהור, כמו הצחוק של בן על 'Con Chim Airlines'.

Benjamin Đại Dương Vo, ה'אוקיינוס הגדול' שלנו, תודה על האור שהפצת ב-15 שנותיך. המשך להתפלל עבור הוריך, עבור ראיין ועבור כולנו, שנדע גם אנחנו לשמור על המנורה בוערת עד שנפגוש אותך שוב באור הנצחי.

אלוהים נאמן, והוא יחזק אתכם עד הקץ.

אמן.