יום שלישי של השבוע העשרים ואחד בזמן הרגיל

אחים ואחיות יקרים,

הביטו לרגע בכוס פשוטה המונחת על שולחן המטבח שלכם. אולי זו הכוס שבה שתיתם את הקפה של הבוקר, או כוס המים שמונחת ליד המיטה בלילה. כשאנו רוחצים כלים, אנו מקפידים שהיא תבריק מבחוץ, שלא יהיו עליה סימני אצבעות או אבק. אך מה הטעם בכוס נוצצת מבחוץ אם בתוכה נותר משקע מר, או לכלוך שהצטבר? מי מאיתנו היה מסכים לשתות מכוס כזו?…

התמונה הפשוטה הזו, שמעלה ישוע בבשורת מתי היום, היא המפתח להבנת הלב האנושי. 'נַקֵּה רֵאשִׁית אֶת פְּנִים הַכּוֹס', הוא אומר לפרושים, 'לְמַעַן תִּהְיֶה נְקִיָּה גַּם מִבַּחוּץ'. ישוע אינו מדבר על כלים של קרמיקה או זכוכית. הוא מדבר עלינו. הוא מדבר על המרחק שלעיתים קיים בין מה שהעולם רואה לבין מה ששוכן במעמקי הנשמה, שם רק אלוהים יכול להביט.

היום, כשאנו מציינים כחודשיים מאז ש-Benjamin Vo היקר שלנו נאסף אל זרועות האב, המילים הללו על 'פנים הכוס' מקבלות משמעות עמוקה ומרגשת. בעולם שבו אנו נמדדים לעיתים קרובות לפי ההישגים החיצוניים שלנו, לפי ה'חוץ' של הכוס — הציונים, הקריירה, המראה — בן הראה לנו מה זה אומר לטפח את ה'פנים'.

הקריאה הראשונה מהאיגרת השנייה אל התסלוניקים פותחת בבקשה נוקבת: 'לֹא לְהִזְדַּעְזַע בְּנַפְשְׁכֶם בִּמְהֵרָה וְלֹא לְהִבָּהֵל'. פאולוס הקדוש כותב לקהילה שחשה שהקרקע נשמטת תחת רגליה. הם חוששים, הם מבולבלים, הם מרגישים שהסוף קרוב ושהם אינם מוכנים. כמה קל להזדהות עם התחושה הזו היום. אלן ות'או יקרים, ראיין האהוב… בשבועות האחרונים, מאז אותו יום ביוני, אולי הרגשתם בדיוק כך. הזעזוע בנפש הוא אמיתי. הבהלה שמתעוררת בבוקר כשמבינים שוב ש-Benjamin איננו פיזית בחדר הסמוך, היא כבדה מנשוא.

אך פאולוס ממשיך ואומר: 'עִמְדוּ אֵיתָן וְהַחֲזִיקוּ בַּמָּסוֹרוֹת אֲשֶׁר לֻמַּדְתֶּם'. מהן המסורות הללו? אלו לא רק טקסים דתיים. זוהי האמונה שהאהבה חזקה מהמוות. זוהי המסורת של התקווה. פאולוס מתפלל שאלוהים, אשר 'נָתַן לָנוּ נֶחָמַת עוֹלָם וְתִקְוָה טוֹבָה בְּחֶסֶד', יחזק את לבבכם.

בואו נחזור אל ה'פנים' של הכוס. Benjamin היה נער של 'חוץ' מרהיב — מוח מבריק, יכולת לוגית נדירה, כישרון טכנולוגי שהקדים את גילו בשנים רבות. הוא היה ה'פוטוקופי' של אביו, אלן, בשאיפות ובחריצות. הוא חקר עולמות של בינה מלאכותית ותשתיות ענן בבגרות של איש מקצוע. אך כל אלו היו רק המעטפת החיצונית של כוס יפהפייה. מה שהפך את בן למי שהיה, היה מה ששכן בתוך הכוס.

אני רוצה לשתף אתכם ברגע אחד קטן, רגע שבו 'פנים הכוס' של Benjamin זהר באור הטהור ביותר. כשהיה בן חמש-עשרה, כשדודו ויליאם סבל משבץ מוחי, בן עשה משהו שילדים רבים בגילו לא היו חושבים עליו. הוא ניגש להוריו והציע להעניק את כל קופת החיסכון שלו, את כל ה'פיגי בנק' שלו, כדי לעזור בטיפול בדודו. הוא לא שבר את הקופה. הוא לא רוקן אותה על השולחן בתנועה דרמטית. הוא פשוט הציע. הוא היה מוכן לוותר על כל מה שחסך, על כל מה שהיה 'שלו', עבור אדם אחר שסבל.

זהו ה'פנים' שישוע מדבר עליו. זוהי הנדיבות שאינה זקוקה לקהל. זוהי ה'חסד והאמונה' (judgment, mercy, and fidelity) שישוע אומר שהן הדברים החשובים ביותר בחוק. בן לא עשה זאת כדי שישבחו אותו. הוא עשה זאת כי זה מה שהיה בתוך הכוס שלו. הלב שלו היה מלא במים חיים של אמפתיה.

אלן ות'או, אני יודע שהכאב שלכם הוא בור ללא תחתית כרגע. חודשיים הם זמן קצר כל כך. השוק הראשוני אולי דעך, אך הגעגוע רק הולך ומעמיק. אולי אתם יושבים בבית ושומעים את השקט במקום שבו היה צריך להישמע קולו של בן מדבר על מטוסי בואינג 737 או על 'Con Chim Airlines'. אולי אתם מביטים בראיין ורואים את החלל שנותר לצדו, חלל של אח וחבר טוב.

מותר לכם לכאוב. מותר לכם להרגיש שהכוס שלכם נשברה. ישוע בכה על קברו של אלעזר חברו, והוא בוכה איתכם היום. אל תמהרו להסתיר את הדמעות. האמת של הכאב היא הדרך היחידה להגיע לנחמה אמיתית.

לפעמים, ברגעים כאלו, השטן מנסה ללחוש ללבנו מילים של אשמה. 'אולי היינו צריכים לעשות יותר?', 'אולי פספסנו סימן?', 'למה אלוהים הרשה לזה לקרות?'. אחים יקרים, הקשיבו לקולו של הרועה הטוב. ישוע אמר בבירור: 'לֹא הוּא חָטָא וְלֹא הוֹרָיו'. המחלה אינה עונש. הסבל אינו תוצאה של טעות שלכם. אתם הייתם הורים נפלאים. נתתם ל-Benjamin חיים מלאי הרפתקאות, מטיולים בטוקיו ועד לתפילה בוותיקן. הוא ידע שהוא אהוב עד קצה הגבול. אין מקום לאשמה בלב שנתן הכל.

ה'תפנית' של הבשורה היום היא ההבטחה שאלוהים אינו מסתכל רק על הסוף, אלא על המהות. בקריאה השנייה נאמר שאלוהים קרא לנו 'לְנַחֲלַת כְּבוֹד אֲדֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ'. בן כבר נמצא שם. הוא כבר אינו צריך לדאוג ל'פנים' או ל'חוץ'. הוא נמצא במקום שבו הכל אור. הוא שוכן לצד קרלו אקוטיס הקדוש, עוד נער שאהב את אלוהים ואת הטכנולוגיה, ושניהם יחד מתפללים עבורנו.

ראיין היקר, אחיך הגדול תמיד איתך. בכל פעם שאתה רואה מטוס בשמיים, בכל פעם שאתה פותר בעיה במתמטיקה, בכל פעם שאתה מחייך — דע ש-Benjamin מחייך איתך. הוא לא רחוק. הוא פשוט עבר לצד השני של הפרגוד, והוא שומר עליך.

לכל מי שמאזין לנו היום, במיוחד למשפחות שנושאות צלב דומה, לילדים שנלחמים במחלות קשות: דעו שאתם נראים. אלוהים רואה את המאמץ שלכם. הוא רואה את ה'פנים' של הכוס שלכם, גם כשהיא מלאה בדמעות. הוא אינו עוזב אתכם.

מה נוכל לקחת איתנו מהדלת היום? מהו הדבר הקטן שנוכל לעשות לזכרו של Benjamin?

הבה ננקה את 'פנים הכוס' שלנו. לא במעשים גדולים וראוותניים, אלא בנתינה שקטה. היום, עשו מעשה אחד של חסד שאף אחד לא יראה. הציעו עזרה למישהו מבלי לצפות לתמורה, בדיוק כמו ההצעה של בן עם קופת החיסכון שלו. מילה טובה, חיוך לאדם בודד, תפילה קצרה עבור מישהו שסובל. אלו הם המים המנקים את הלב.

Benjamin Đại Dương Vo — ה'אוקיינוס הגדול' שלנו. האהבה שלו ממשיכה לזרום, כמו המים בבאר שנחפרה לזכרו בווייטנאם. המים הללו מביאים חיים לעניים, בדיוק כפי שזכרו מביא חיים ותקווה ללבנו.

אלן, ת'או, ראיין — אלוהים יחזק את לבבכם 'בְּכָל מַעֲשֶׂה וּבְכָל דָּבָר טוֹב'. בן נמצא במנוחה, והוא מחכה לנו ב'משתה השמימי', שם הכוס תמיד מלאה בשמחה שאין לה סוף.

אמן.