יום חמישי של השבוע התשעה-עשר בפרק הזמן הרגיל

וַיְהִי דְבַר-יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר: בֶּן-אָדָם, בְּתוֹךְ בֵּית-מֶרִי אַתָּה יֹשֵׁב, אֲשֶׁר עֵינַיִם לָהֶם לִרְאוֹת וְלֹא רָאוּ, אָזְנַיִם לָהֶם לִשְׁמֹעַ וְלֹא שָׁמֵעוּ, כִּי בֵּית מֶרִי הֵם. וְאַתָּה בֶן-אָדָם, עֲשֵׂה לְךָ כְּלֵי גוֹלָה וּגְלֵה יוֹמָם לְעֵינֵיהֶם, וְגָלִיתָ מִמְּקוֹמְךָ אֶל-מָקוֹם אַחֵר לְעֵינֵיהֶם, אוּלַי יִרְאוּ כִּי בֵּית מֶרִי הֵמָּה. וְהוֹצֵאתָ כֵלֶיךָ כִּכְלֵי גוֹלָה יוֹמָם לְעֵינֵיהֶם, וְאַתָּה תֵּצֵא בָעֶרֶב לְעֵינֵיהֶם כְּמוֹצָאֵי גוֹלָה. לְעֵינֵיהֶם חֲתָר-לְךָ בַקִּיר וְהוֹצָאתָ בּוֹ. לְעֵינֵיהֶם עַל-כָּתֵף תִּשָּׂא בָּעֲלָטָה תּוֹצִיא, פָּנֶיךָ תְכַסֶּה וְלֹא תִרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ, כִּי-מוֹפֵת נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל. וָאַעַשׂ כֵּן כַּאֲשֶׁר צוּוֵּיתִי: כֵּלַי הוֹצֵאתִי יוֹמָם כִּכְלֵי גוֹלָה, וּבָעֶרֶב חָתַרְתִּי-לִי בַקִּיר בְּיָד, בָּעֲלָטָה הוֹצֵאתִי, עַל-כָּתֵף נָשָׂאתִי לְעֵינֵיהֶם. וַיְהִי דְבַר-יְהוָה אֵלַי בַּבֹּקֶר לֵאמֹר: בֶּן-אָדָם, הֲלֹא אָמְרוּ אֵלֶיךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בֵּית הַמֶּרִי, מָה אַתָּה עֹשֶׂה? אֱמֹר אֲלֵיהֶם, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: הַמַּשָּׂא הַזֶּה הַנָּשִׂיא בִירוּשָׁלִַם וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-הֵמָּה בְתוֹכָם. אֱמֹר: אֲנִי מוֹפֶתְכֶם, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי כֵּן יֵעָשֶׂה לָהֶם, בַּגּוֹלָה בַשֶּׁבִי יֵלֵכוּ. וְהַנָּשִׂיא אֲשֶׁר-בְּתוֹכָם אֶל-כָּתֵף יִשָּׂא בָּעֲלָטָה וְיֵצֵא, בַּקִּיר יַחְתְּרוּ לְהוֹצִיא בוֹ, פָּנָיו יְכַסֶּה לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא-יִרְאֶה לַעַין הוּא אֶת-הָאָרֶץ.

ר. אַל-תִּשְׁכְּחוּ מַעַלְלֵי-אֵל! וַיְנַסּוּ וַיַּמְרוּ אֶת-אֱלֹהִים עֶלְיוֹן, וְעֵדוֹתָיו לֹא שָׁמָרוּ. וַיִּסֹּגוּ וַיִּבְגְּדוּ כַּאֲבוֹתָם, נֶהְפְּכוּ כְּקֶשֶׁת רְמִיָּה. ר. אַל-תִּשְׁכְּחוּ מַעַלְלֵי-אֵל! וַיַּכְעִיסוּהוּ בְּבָמוֹתָם, וּבִפְסִילֵיהֶם יַקְנִיאוּהוּ. שָׁמַע אֱלֹהִים וַיִּתְעַבָּר, וַיִּמְאַס מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל. ר. אַל-תִּשְׁכְּחוּ מַעַלְלֵי-אֵל! וַיִּתֵּן לַשֶּׁבִי עֻזּוֹ, וְתִפְאַרְתּוֹ בְיַד-צָר. וַיַּסְגֵּר לַחֶרֶב עַמּוֹ, וּבְנַחֲלָתוֹ הִתְעַבָּר. ר. אַל-תִּשְׁכְּחוּ מַעַלְלֵי-אֵל!

אָז נִגַּשׁ אֵלָיו פֶּטְרוֹס וְאָמַר: "אֲדֹנִי, כַּמָּה פְּעָמִים יֶחֱטָא לִי אָחִי וְאֶסְלַח לוֹ? הַעַד שֶׁבַע פְּעָמִים?" אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: "אֵינִי אוֹמֵר לְךָ עַד שֶׁבַע פְּעָמִים, כִּי אִם עַד שִׁבְעִים וְשֶׁבַע. לְכֵן דּוֹמָה מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם לְמֶלֶךְ אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן עִם עֲבָדָיו. כְּשֶׁהִתְחִיל לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן, הוּבַא לְפָנָיו אֶחָד שֶׁהָיָה חַיָּב לוֹ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכָּרִים. מֵאַחַר וְלֹא הָיָה לוֹ בַּמֶּה לְשַׁלֵּם, צִוָּה אֲדֹנָיו לִמְכֹּר אוֹתוֹ, אֶת אִשְׁתּוֹ, אֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, וּלְשַׁלֵּם אֶת הַחֹב. נָפַל הָעֶבֶד לְפָנָיו, הִשְׁתַּחֲוָה לוֹ וְאָמַר: 'אֲדֹנִי, הַאֲרֵךְ לִי אָפֶּךָ וַאֲשַׁלֵּם לְךָ אֶת הַכֹּל.' וַיִּמָּלֵא אֲדֹנֵי הָעֶבֶד הַהוּא רַחֲמִים, וַיְשַׁלְּחֵהוּ לְחָפְשִׁי וְאֶת הַחֹב מָחַל לוֹ. אַךְ בְּצֵא הָעֶבֶד הַהוּא, מָצָא אֶחָד מֵחֲבֵרָיו הָעֲבָדִים שֶׁהָיָה חַיָּב לוֹ מֵאָה דִּינָרִים; הוּא תָּפַס אוֹתוֹ, חָנַק אוֹתוֹ וְאָמַר: 'שַׁלֵּם מָה שֶׁאַתָּה חַיָּב!' נָפַל חֲבֵרוֹ עַל בִּרְכָּיו וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לֵאמֹר: 'הַאֲרֵךְ לִי אָפֶּךָ וַאֲשַׁלֵּם לְךָ.' אַךְ הוּא לֹא אָבָה, אֶלָּא הָלַךְ וְהִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ לְבֵית הַכֶּלֶא עַד אֲשֶׁר יְשַׁלֵּם אֶת הַחֹב. כְּשֶׁרָאוּ חֲבֵרָיו הָעֲבָדִים אֶת אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, הִצְטַעֲרוּ מְאֹד, וּבָאוּ וְסִפְּרוּ לַאֲדֹנֵיהֶם אֶת כָּל הַמַּעֲשֶׂה. אָז קָרָא לוֹ אֲדֹנָיו וְאָמַר לוֹ: 'עֶבֶד רָע! אֶת כָּל הַחֹב הַהוּא מָחַלְתִּי לְךָ כִּי בִּקַּשְׁתָּ מִמֶּנִּי; הֲלֹא הָיָה עָלֶיךָ לַחֲמֹל עַל חֲבֵרְךָ כְּפִי שֶׁחָמַלְתִּי אֲנִי עָלֶיךָ?' וַיִּקְצֹף אֲדֹנָיו וַיִּמְסֹר אוֹתוֹ לַמַּעֲנִים עַד אֲשֶׁר יְשַׁלֵּם אֶת כָּל הַחֹב. כָּךְ יַעֲשֶׂה לָכֶם גַּם אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אִם לֹא תִּסְלְחוּ אִישׁ לְאָחִיו מִכָּל לְבַבְכֶם." וַיְהִי כְּכַלּוֹת יֵשׁוּעַ לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, עָזַב אֶת הַגָּלִיל וּבָא אֶל גְּבוּל יְהוּדָה מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן.