שבת של השבוע התשעה-עשר בזמן הרגיל — מילה יומית

ברכת הפתיחה

בְּשֵׁם הָאָב וְהַבֵּן וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. חֶסֶד אֲדֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, אַהֲבַת הָאֱלֹהִים וְשֻׁתְּפוּת הָרוּחַ הַקָּדוֹשׁ יִהְיוּ עִם כֻּלְּכֶם.

מעמד החרטה

אֲדֹנֵנוּ, רַחֵם עָלֵינוּ. הַמָּשִׁיחַ, רַחֵם עָלֵינוּ. אֲדֹנֵנוּ, רַחֵם עָלֵינוּ.

♪ “Kyrie (Version B)” — A song for Ben

מקראי היום

קריאה ראשונה · Revelation 11:19A; 12:1-6A, 10AB

וַיִּפָּתַח הֵיכַל אֱלֹהִים אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם, וַתֵּרָא אֲרוֹן בְּרִיתוֹ בְּהֵיכָלוֹ. וְאוֹת גָּדוֹל נִרְאָה בַּשָּׁמָיִם: אִשָּׁה עֲטוּיַת שֶׁמֶשׁ, וְהַיָּרֵחַ תַּחַת רַגְלֶיהָ, וְעַל רֹאשָׁהּ עֲטֶרֶת שְׁנֵים-עָשָׂר כּוֹכָבִים. וְהִיא הָרָה, וַתִּזְעַק בְּחֶבְלֵיהָ וּבְמַכְאוֹבֵי לֵדָתָהּ. וַיֵּרָא אוֹת אַחֵר בַּשָּׁמָיִם: וְהִנֵּה תַנִּין גָּדוֹל, אָדֹם, וְלוֹ שִׁבְעָה רָאשִׁים וְעֶשֶׂר קְרָנַיִם, וְעַל רָאשָׁיו שִׁבְעָה כְּתָרִים. וּזְנָבוֹ סוֹחֵב שְׁלִישִׁית מִכּוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וַיַּשְׁלִיכֵם אֶל הָאָרֶץ. וַיַּעֲמֹד הַתַּנִּין לִפְנֵי הָאִשָּׁה הָעוֹמֶדֶת לָלֶדֶת, כְּדֵי לִבְלֹעַ אֶת בְּנָהּ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵד. וַתֵּלֶד בֵּן זָכָר, אֲשֶׁר עָתִיד לִרְעוֹת אֶת כָּל הַגּוֹיִם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל. וַיִּלָּקַח בְּנָהּ אֶל הָאֱלֹהִים וְאֶל כִּסְאוֹ. וְהָאִשָּׁה בָּרְחָה אֶל הַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר הֻכַּן לָהּ שָׁם מָקוֹם מֵאֵת הָאֱלֹהִים. וָאֶשְׁמַע קוֹל גָּדוֹל בַּשָּׁמַיִם אוֹמֵר: "עַתָּה בָּאָה הַיְשׁוּעָה וְהָעֹז וְהַמַּלְכוּת לֵאלֹהֵינוּ, וּמִשְׁטַר מְשִׁיחוֹ."

קריאה שנייה · 1 Corinthians 15:20-27

אַחַי, הַמָּשִׁיחַ קָם מִן הַמֵּתִים, רֵאשִׁית הַיְשֵׁנִים. כִּי מֵאַחַר שֶׁהַמָּוֶת בָּא עַל-יְדֵי אָדָם, גַּם תְּחִיַּת הַמֵּתִים בָּאָה עַל-יְדֵי אָדָם. כִּי כְּמוֹ שֶׁבְּאָדָם הַכֹּל מֵתִים, כָּךְ גַּם בַּמָּשִׁיחַ הַכֹּל יַחְיוּ; אָכֵן כָּל אֶחָד בְּתוֹרוֹ: הַמָּשִׁיחַ הָרֵאשִׁית, וְאַחֲרֵי כֵן אֵלֶּה אֲשֶׁר לַמָּשִׁיחַ בְּבוֹאוֹ; וְאַחַר כָּךְ הַקֵּץ, כַּאֲשֶׁר יִמְסֹר אֶת הַמַּלְכוּת לָאֱלֹהִים הָאָב, כַּאֲשֶׁר יְבַטֵּל כָּל מֶמְשָׁלָה וְכָל שִׁלְטוֹן וָעֹז. כִּי עָלָיו לִמְלֹךְ עַד אֲשֶׁר יָשִׁית כָּל אוֹיְבָיו תַּחַת רַגְלָיו. הָאוֹיֵב הָאַחֲרוֹן שֶׁיִּבָּטֵל הוּא הַמָּוֶת, כִּי "הַכֹּל שָׁת תַּחַת רַגְלָיו".

בשורה · Luke 1:39-56

וַתָּקָם מִרְיָם בַּיָּמִים הָהֵם וַתֵּלֶךְ בִּמְהֵרָה אֶל הָהָר, אֶל עִיר יְהוּדָה, וַתָּבֹא אֶל בֵּית זְכַרְיָה וַתְּבָרֵךְ אֶת אֱלִישֶׁבַע. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֱלִישֶׁבַע אֶת בִּרְכַּת מִרְיָם, וַיַּרְקֵד הַעוֹלֵל בְּמֵעֶיהָ; וַתִּמָּלֵא אֱלִישֶׁבַע רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וַתִּקְרָא בְקוֹל גָּדוֹל וַתֹּאמַר: "בְּרוּכָה אַתְּ בַּנָּשִׁים, וּבָרוּךְ פְּרִי בִטְנֵךְ! וּמַה לִּי כִּי תָבוֹא אֵלַי אֵם אֲדֹנִי? כִּי הִנֵּה כִּשְׁמֹעַ אָזְנַי אֶת קוֹל בִּרְכָתֵךְ, רָקַד הַעוֹלֵל בְּשִׂמְחָה בְּמֵעָי. וְאַשְׁרֵי הַמַּאֲמִינָה, כִּי יִתְקַיֵּם כָּל אֲשֶׁר דֻּבַּר לָהּ מֵאֵת יְהוָה." וַתֹּאמַר מִרְיָם: "רוֹמַמְתָּ נַפְשִׁי אֶת-יהוה, וַתָּגֶל רוּחִי בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי, כִּי רָאָה בָּעֳנִי אֲמָתוֹ; כִּי הִנֵּה מֵעַתָּה יְאַשְּׁרוּנִי כָּל הַדּוֹרוֹת. כִּי עָשָׂה לִי גְדוֹלוֹת שַׁדַּי, וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ. וְרַחֲמָיו לְדוֹר דּוֹרִים עַל יְרֵאָיו. עָשָׂה גְבוּרָה בִּזְרוֹעוֹ, פִּזַּר גֵּאִים בְּמַחְשְׁבוֹת לְבָבָם. הוֹרִיד תַּקִּיפִים מִכִּסְאוֹתָם, וַיָּרֶם שְׁפָלִים. רְעֵבִים שִׂבַּע טוֹב, וַעֲשִׁירִים שִׁלַּח רֵיקָם. תָּמַךְ בְּיִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ, לִזְכֹּר רַחֲמָיו, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר אֶל אֲבוֹתֵינוּ, לְאַבְרָהָם וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם." וַתֵּשֶׁב מִרְיָם עִמָּהּ כִּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, וַתָּשָׁב אֶל בֵּיתָהּ.

רוֹמַמְתָּ נַפְשִׁי אֶת-יהוה, וַתָּגֶל רוּחִי בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי.

דרשה

אחים ואחיות יקרים…

בבשורה של היום, מרים הבתולה יוצאת בחיפזון אל ההרים. היא אינה מִתְמַהְמַהַת. לבה מלא בשמחה אלוהית, וכשהיא פוגשת את אלישבע, הילד ברחמה של אלישבע רוקד משמחה. ואז פורצת מרים בשירת תודה זכה: "רוֹמַמְתָּ נַפְשִׁי אֶת-יהוה, וַתָּגֶל רוּחִי בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי… כִּי עָשָׂה לִי גְדוֹלוֹת שַׁדַּי".

מהי השמחה הזו?… זוהי השמחה היודעת שאלוהים אינו שוכח את ילדיו, שהוא נוצר את השפלים וממלא את ליבם באור.

ובקריאה השנייה, השליח פולוס מזכיר לנו הבטחה אדירה: "הַמָּשִׁיחַ קָם מִן הַמֵּתִים, רֵאשִׁית הַיְשֵׁנִים... הָאוֹיֵב הָאַחֲרוֹן שֶׁיִּבָּטֵל הוּא הַמָּוֶת".

תשעה שבועות חלפו מאז ש-Benjamin היקר נאסף אל זרועותיו האוהבות של אלוהים.

כשמתבוננים בריצה השמחה של מרים וברצון שלה לגלות עולם ולחלוק אהבה, נזכרים בסקרנות וברוח החפשית של Benjamin Vo. זוכרים את המסעות היפים שלו עם משפחתו, עם "ארבעת המופלאים" שלו — אבא, אמא, ראיין ו-Ben? זוכרים את הנסיעה ההיא ללונדון על גדות הטימזה? Ben, בן שתים-עשרה, לבוש בסווטשירט סגול של הלייקרס, מחייך ברוך לצד אמו ואחיו ראיין, כשברקע מתנשא ה-Big Ben…

בנימין אהב לראות את העולם, לגלות מקומות חדשים, ולחוות את השמחה הטהורה של ביחד.

הייתה ב-Benjamin נפש חמה ורחבת אופקים. הוא ידע ליהנות מכל רגע משפחתי פשוט ולמלא את סביבתו בחום ובחיוך מאיר.

אלן ות'או היקרים, ראיין האהוב, הדודים והמשפחה כולה…

ולכל הילדים הסובלים כעת, ולכל המשפחות הנושאות צלב כבד והורגלנו לראותן צועדות איתנו מקרוב וממרחק:

דעו כי השמחה שחלקתם עם Ben אינה אבודה. המשיח ניצח את המוות, והבטחתו לחיים נצחיים היא מוחלטת.

Ben שלנו אינו נמצא בריחוק. Benjamin עטוף כעת בחיבוקה האימהי של מרים הבתולה, שר איתה את שירת התהילה בשמיים, ושמחה נפשו לצד קרלו אקוטיס הקדוש.

הנשמה הזכה של Ben מביטה עליכם באהבה ומבקשת שתחזיקו יחד, שתשמרו על ראיין, ותמשיכו לצעוד קדימה באמונה שהאהבה ניצחה ותנצח תמיד. אמן.

הרהור

♪ “Meditation Hymn (Version B)” — A song for Ben

תפילת המאמינים

For the intentions entrusted to Ben on our prayer wall:

“Ben - אני כל כך מתגעגע אליך. בבקשה בוא להגיד שלום כמה שרק תרצה. עזור לנו להמשיך הלאה בלי כל כך הרבה כאב, בני. בבקשה תתפלל עלינו.”