חג ברתולומאוס הקדוש, השליח

אחים ואחיות יקרים…

תארו לעצמכם רגע של שקט מוחלט. אחר צהריים חמים בגליל, לפני אלפיים שנה. אדם יושב לבדו תחת צל עבות של עץ תאנה. הוא אינו יודע שמישהו מתבונן בו. הוא חושב שהוא לבד עם מחשבותיו, עם תפילותיו, עם הכמיהה שלו למשהו גדול יותר. האיש הזה הוא נתנאל, המוכר לנו כברתולומאוס הקדוש, שאת חגו אנו חוגגים היום. שם, תחת התאנה, הוא היה גלוי לחלוטין לפני אלוהים, עוד לפני שפגש את ישוע פנים אל פנים.

התמונה הזו של אדם הנראה על ידי אלוהים ברגעיו הכמוסים ביותר היא החוט ששוזר את כל התפילה שלנו היום. היא מחברת בין האדריכלות המפוארת של ירושלים השמימית בקריאה הראשונה לבין המפגש האישי והעמוק בבשורה. והיא מחברת אותנו, כאן ועכשיו, אל זכרו של Benjamin Vo היקר שלנו, שגם הוא, כמו נתנאל, היה נשמה שאין בה מרמה.

הביטו לרגע בתיאור המרהיב של יוחנן הקדוש בחזון ההתגלות. הוא רואה עיר שכולה אור, ירושלים החדשה היורדת מן השמיים. יש לה חומות גבוהות, שנים-עשר שערים, ושנים-עשר יסודות שעליהם חקוקים שמות השליחים. זוהי עיר של סדר, של יופי ושל ביטחון מוחלט. יוחנן מתאר אבני ישפה, קריסטל וזהב טהור. זו אינה סתם עיר; זוהי ה'כלה', אשת השה. היא מייצגת את המקום שבו אלוהים שוכן עם בני האדם בחיבוק נצחי.

כשאנו קוראים על העיר הזו, על המבנה המורכב והמדויק שלה, אי אפשר שלא לחשוב על המוח המבריק של Benjamin. בן היה נער שאהב מבנים — לא רק של אבן, אלא של לוגיקה, של קוד, של מערכות ענן ובינה מלאכותית. בגיל ארבע-עשרה, הוא כבר חקר את אותם עולמות טכנולוגיים מורכבים שרבים מאיתנו בקושי מבינים. הוא ראה את היופי שבסדר, את הפלא שבבניית משהו מורכב ומדויק. עבור Ben, העולם לא היה אוסף של מקריות, אלא מקום של חוכמה ושל גילוי.

אך מעבר לחוכמה, היה שם הלב. 'הִנֵּה יִשְׂרָאֵלִי אֲמִתִּי שֶׁאֵין בּוֹ מִרְמָה', אומר ישוע על נתנאל. איזו עדות נפלאה! להיות אדם שאין בו זיוף, שאין בו תחפושות. אדם שליבו ופיו שווים. כשאנו נזכרים ב-Benjamin, אנו רואים בדיוק את הטוהר הזה. הוא היה 'פוטוקופי' של אביו, אלן, לא רק במראה אלא בשאיפה ובחריצות, אך הוא נשאר תמיד הילד המתוק, המכבד, המחייך ללא מאמץ.

עברו כחודשיים מאז אותו יום כואב ביוני. חודשיים שבהם השמש זרחה ושקעה, אך עבורכם, אלן ות'או, ועבורך ראיין היקר, העולם השתנה לנצח. בואו נאמר את האמת לפני שנבקש נחמה: הכאב הוא אמיתי. הוא כבד כמו אבני היסוד של ירושלים. השקט בבית, היעדר השיחות המעמיקות על תעופה או על עסקים, הכיסא הריק — אלו פצעים שאינם מגלידים במהירות. לפעמים הגעגוע מתנפל עליכם כמו סערה באמצע יום בהיר.

אך הקשיבו למילים של ישוע לנתנאל: 'בְּטֶרֶם קָרָא לְךָ פִילִיפּוֹס, רָאִיתִי אוֹתְךָ תַּחַת הַתְּאֵנָה'.

אלן ות'או, ישוע ראה את Benjamin. הוא ראה אותו לא רק בשיא הצלחתו או בטיוליו מסביב לעולם, אלא בכל רגע קטן ושקט. הוא ראה אותו כשהוא הציע, בלב מלא אהבה ותמימות של ילד בן חמש-עשרה, לתת את כל קופת החיסכון שלו כדי לעזור לדודו ויליאם שסבל משבץ. חשבו על הרגע הזה. בן לא שבר את הקופה, הוא לא היה צריך לעשות זאת, אך ההצעה עצמה — הנכונות לתת את כל מה שיש לו עבור אדם אחר — היא היא ה'אין בו מרמה'. זהו הלב שרואה אלוהים. זהו הלב ששייך למלכות השמיים.

ישוע ראה את Ben כשהוא חלם על 'Con Chim Airlines', חברת התעופה של הציפורים. הוא ראה את החיוך והצחוק שלו כשדיבר על מטוסים ועל השמיים. ישוע ראה אותו במגרש הבדמינטון, נלחם ומתאמץ, מאמין ש'ההשתדלות היא כל מה שחשוב'. כל רגע כזה היה יקר בעיני הבורא.

התהפוכה הגדולה של הבשורה מתרחשת כאשר ישוע מבטיח: 'גְּדוֹלוֹת מֵאֵלֶּה תִּרְאֶה'. הוא מבטיח לנתנאל — ולנו — שנראה את השמיים פתוחים. Benjamin כבר רואה זאת. הוא כבר אינו מוגבל על ידי חוקי הפיזיקה או כובד הגוף. הוא נמצא באותה עיר שיוחנן ראה, העיר שזוהרת בכבוד אלוהים, שם אין צורך בשמש או בירח כי השה הוא מאורה.

אלן, אני נזכר בחלום ששיתפת, על אותה תאונה קשה שראית, שבה המכונית הייתה מעוכה לחלוטין, אך המשפחה שלכם הייתה בטוחה ושלמה בחוץ. ראיין אמר לך בחלום: 'שום דבר לא קרה, אני בסדר גמור'. אולי זהו רמז מהשמיים? שגם בתוך הטרגדיה הנוראה ביותר, בתוך ה'תאונה' של החיים שריסקה את הלב, הנשמה של Benjamin בטוחה. המשפחה שלכם, ברובד העמוק ביותר, שמורה בידי אלוהים. המוות יכול למעוך את הגוף, אך הוא אינו יכול לגעת באהבה שמאחדת אתכם.

אני פונה אליכם, אלן ות'או: אל תתנו לאשמה למצוא מקום בליבכם. לפעמים, כשאנו מאבדים ילד, אנו שואלים את עצמנו אלף שאלות של 'מה אם'. אך זכרו את תשובתו של ישוע: 'לא הוא חטא ולא הוריו'. המחלה היא חלק מהעולם השבור הזה, היא אינה עונש והיא אינה בחירה. אתם הייתם הורים מושלמים עבורו. הענקתם לו עולם ומלואו — מעשר ערים באירופה ועד לתמיכה בכל חלום טכנולוגי שלו. הוא ידע שהוא אהוב. הוא ידע שהוא בטוח בזרועותיכם.

וראיין, אחיך הגדול Benjamin תמיד יהיה איתך. הוא היסוד של החברות שלכם. כשאתה לומד, כשאתה משחק, כשאתה מביט במטוס בשמיים — דע שהוא מחייך אליך. הוא לא נעלם; הוא פשוט עבר לצד השני של השער, לאחד מאותם שנים-עשר שערים של עיר האור, והוא מחכה שם לכולנו.

לכל מי שמאזין לנו היום, במיוחד למשפחות שנושאות צלב כבד, לילדים שסובלים בבתי חולים: דעו שאלוהים רואה אתכם 'תחת התאנה'. הוא רואה את הכאב השקט שלכם. הוא אינו רחוק. הוא קרוב לכל קוראיו באמת, כפי שאמרנו בתהילים.

Benjamin Đại Dương Vo — שמו האמצעי הוא 'אוקיינוס גדול'. והנה, באר של מים חיים נחפרה בשמו בווייטנאם. מים שנותנים חיים לעניים. האהבה שלו ממשיכה לזרום כמו נהר בעיר האלוהים. הוא נמצא כעת עם קרלו אקוטיס הקדוש, שני נערים מבריקים שאהבו את ישוע ואת הטכנולוגיה, ושניהם מתפללים עבורנו.

מה נוכל לקחת איתנו היום בצאתנו מהדלת?

הבה נחיה ב'אין בו מרמה'. הבה נהיה כנים באהבתנו, פשוטים בנתינה שלנו, כמו אותו נער שהציע את קופת החיסכון שלו בלי להסס. עשו מעשה אחד של חסד היום, קטן ככל שיהיה, לזכרו של בן. חייכו אל אדם זר, עזרו למישהו שזקוק לכך, והאמינו שהשמיים פתוחים מעלינו.

Benjamin, ילד יקר שלנו, המשך לעוף בשמיים של אלוהים, גבוה יותר מכל בואינג 737, ושמור על הוריך ועל אחיך עד שנפגש כולנו במשתה הנצחי.

אמן.