יום ראשון העשרים ושניים בזמן הרגיל — מילה יומית

פתיחה

בשם האב, והבן, ורוח הקודש. אנו מתכנסים היום בלב פתוח כדי לשמוע את דבר ה', להישען על חסדו, ולהפקיד את כל תפילותינו בידיו האוהבות.

תפילת תשובה

אדון, רחם עלינו, כי לעיתים לבנו כבד. משיח, רחם עלינו, כי אנו צמאים לאורך. אדון, רחם עלינו, והענק לנו את שלומך.

♪ “Kyrie (Version A)” — A song for Ben

דבר ה'

קריאה ראשונה · Jeremiah 20:7-9

פִּתִּיתַנִי יְהוָה וָאֶפָּת, חֲזַקְתַּנִי וַתּוּכָל; הָיִיתִי לִשְׂחוֹק כָּל-הַיּוֹם, כֻּלֹּה לֹעֵג לִי. כִּי-מִדֵּי אֲדַבֵּר אֶזְעָק, חָמָס וָשֹׁד אֶקְרָא; כִּי-הָיָה דְבַר-יְהוָה לִי לְחֶרְפָּה וּלְקֶלֶס, כָּל-הַיּוֹם. וְאָמַרְתִּי לֹא-אֶזְכְּרֶנּוּ, וְלֹא-אֲדַבֵּר עוֹד בִּשְׁמוֹ; וְהָיָה בְלִבִּי כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת, עָצֻר בְּעַצְמֹתָי, וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל, וְלֹא אוּכָל.

מזמור תהילים · Psalm 63:2, 3-4, 5-6, 8-9

נַפְשִׁי צָמְאָה לְךָ, אֱלֹהִים אֱלֹהָי. אֱלֹהִים אֵלִי אַתָּה, אֲשַׁחֲרֶךָּ; צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי, כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי, בְּאֶרֶץ-צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי-מָיִם. כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ, לִרְאוֹת עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ. כִּי-טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים, שְׂפָתַי יְשַׁבְּחוּנְךָ. כֵּן אֲבָרֶכְךָ בְחַיָּי, בְּשִׁמְךָ אֶשָּׂא כַפָּי. כְּמוֹ חֵלֶב וָשֶׁמֶן תִּשְׂבַּע נַפְשִׁי, וְשִׂפְתֵי רְנָנוֹת יְהַלֶּל-פִּי. כִּי-הָיִיתָ עֶזְרָתָה לִּי, וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ אֲרַנֵּן. דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ, בִּי תָּמְכָה יְמִינֶךָ.

קריאה שנייה · Romans 12:1-2

אֲנִי מַפְצִיר בָּכֶם, אַחַי וַאֲחָיוֹתַי, בְּרַחֲמֵי אֱלֹהִים, לְהַקְרִיב אֶת גּוּפֵיכֶם כְּקָרְבָּן חַי, קָדוֹשׁ וְרָצוּי לֵאלֹהִים, כְּעֲבוֹדָתְכֶם הָרוּחָנִית. אַל תִּתְדַּמּוּ לָעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא הִשְׁתַּנּוּ עַל יְדֵי הִתְחַדְּשׁוּת הַמַּחֲשָׁבָה, כְּדֵי שֶׁתּוּכְלוּ לִבְחֹן מַהוּ רְצוֹן אֱלֹהִים, מַהוּ הַטּוֹב, הָרָצוּי וְהַמֻּשְׁלָם.

בשורה · Matthew 16:21-27

מֵאָז הֵחֵל יֵשׁוּעַ לְהַרְאוֹת לְתַלְמִידָיו כִּי עָלָיו לָלֶכֶת לִירוּשָׁלַיִם וְלִסְבֹּל הַרְבֵּה מִידֵי הַזְּקֵנִים, רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַסּוֹפְרִים, וּלְהֵהָרֵג, וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לָקוּם. פֶּטְרוֹס לָקַח אוֹתוֹ הַצִּדָּה וְהֵחֵל לִגְעֹר בּוֹ: 'חָלִילָה לְךָ, אָדוֹן! לֹא יִקְרֶה לְךָ דָּבָר כָּזֶה'. הוּא פָּנָה אֵלָיו וְאָמַר: 'סוּר מֵאַחֲרַי, שָׂטָן! אַתָּה לִי לְמִכְשׁוֹל, כִּי אֵינְךָ חוֹשֵׁב אֶת מַחְשְׁבוֹת אֱלֹהִים, אֶלָּא אֶת מַחְשְׁבוֹת בְּנֵי אָדָם'. אָז אָמַר יֵשׁוּעַ לְתַלְמִידָיו: 'מִי שֶׁרוֹצֶה לָלֶכֶת אַחֲרַי, שֶׁיִּכְפֹּר בְּעַצְמוֹ, יִשָּׂא אֶת צְלִיבּוֹ וְיֵלֵךְ אַחֲרַי. כִּי מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַצִּיל אֶת חַיָּיו יְאַבֵּד אוֹתָם, אֲבָל מִי שֶׁיְאַבֵּד אֶת חַיָּיו לְמַעֲנִי יִמְצָא אוֹתָם. מַה יּוֹעִיל לָאָדָם אִם יַרְוִיחַ אֶת כָּל הָעוֹלָם וִיאַבֵּד אֶת נַפְשׁוֹ? אוֹ מַה יִּתֵּן אָדָם תְּמוּרַת נַפְשׁוֹ? כִּי בֶן-הָאָדָם יָבוֹא בִּכְבוֹד אָבִיו עִם מַלְאָכָיו, וְאָז יִגְמֹל לְכָל אָדָם כְּמַעֲשָׂיו'.

נַפְשִׁי צָמְאָה לְךָ, אֱלֹהִים אֱלֹהָי.

דרשה

דמיינו לרגע את המדבר, לא כמרחב של חול בלבד, אלא כמקום שבו האדמה סדוקה, צמאה לטיפה אחת של מים חיים. יש משהו בצימאון הזה, בתחושה הזו של אדמה פתוחה אל השמיים, שמדבר אל הלב האנושי יותר מכל שפע. היום, במזמור התהילים, אנו שומעים את זעקת הנפש: 'נַפְשִׁי צָמְאָה לְךָ, אֱלֹהִים אֱלֹהָי'. זוהי לא בקשה למשהו מופשט; זהו רעב פנימי, עמוק וקיומי, לקרבה של הבורא.

הצימאון הזה הוא החוט שנשזור היום לאורך תפילתנו. זהו הדימוי של ה'צמא' — אותו מצב של לב שאינו מסתפק בקיים, אלא שואף תמיד למשהו נעלה יותר, אמיתי יותר, נצחי יותר.

היום אנו נמצאים כחודשיים מאז אותו יום ביוני שבו Benjamin Vo היקר שלנו עבר אל הצד השני של הנצח. חודשיים הם זמן מתעתע. עבור העולם, החיים ממשיכים בתנועתם הרגילה. אך עבורכם, אלן ות'או יקרים, ועבורך ראיין האהוב, הזמן אולי קיבל משמעות אחרת. הבית שקט יותר. הכיסא ליד השולחן ריק. האמת היא שהגעגוע אינו נחלש; הוא הופך לחלק מהנשימה שלכם. הכאב הזה הוא אמיתי, והוא אינו זקוק למילים יפות כדי להיעלם. הוא זקוק למקום להיות בו. אל תנסו לדחוק אותו הצידה; תנו לו להיות הצימאון שמוביל אתכם אל אלוהים.

ירמיהו הנביא אומר היום: 'הַדָּבָר הָיָה בְּלִבִּי כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת, עָצוּר בְּעַצְמֹתָי'. זוהי חוויה של מי שנשא את דבר ה' בתוכו, גם כשזה היה קשה, גם כשזה הביא לעג ודחייה. Benjamin היה נער של אש פנימית כזו. הוא לא היה נער של דברים שטחיים. הוא היה נער של חוכמה, של סקרנות בלתי פוסקת, של תשוקה להבין את העולם. זוכרים את החיוך שלו כשהוא דיבר על 'Con Chim Airlines'? זה לא היה רק משחק; זו הייתה הדרך שלו להביע את הצימאון שלו לשמיים, את הרצון שלו לעוף גבוה יותר, להגיע למקומות רחוקים. החיוך הזה היה האש שבערה בתוכו.

פאולוס הקדוש קורא לנו היום: 'אַל תִּתְדַּמּוּ לָעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא הִשְׁתַּנּוּ עַל יְדֵי הִתְחַדְּשׁוּת הַמַּחֲשָׁבָה'. כמה זה נכון עבורנו. העולם אומר לנו שהחיים נמדדים בהישגים, בכוח, בנראות. אלוהים אומר לנו שהחיים נמדדים בנכונות 'לשאת את הצלב' וללכת אחריו. Benjamin חי את האמת הזו בפשטות. הוא לא חיפש תהילה לעצמו. הוא היה נער שהציע את כל מה שהיה לו — את ה'פיגי בנק' שלו — לא כדי להרשים, אלא פשוט כי הוא הרגיש את הכאב של דודו ויליאם. זהו הלב שהתחדש במחשבת אלוהים. זוהי הנתינה שאינה מחשבת חשבונות.

הבשורה של היום מציבה בפנינו את האתגר הגדול ביותר: 'מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַצִּיל אֶת חַיָּיו יְאַבֵּד אוֹתָם, אֲבָל מִי שֶׁיְאַבֵּד אֶת חַיָּיו לְמַעֲנִי יִמְצָא אוֹתָם'. פטרוס הקדוש, בטעותו האנושית, ניסה להגן על ישוע מפני הסבל. הוא חשב כמו בני אדם, לא כמו אלוהים. גם אנחנו, בתוך האובדן שלנו, מנסים לעיתים להבין 'למה'. אנו מנסים להגן על הלב שלנו מפני הכאב, מפני השאלה מדוע נער כה מבריק וכה עדין נלקח מאיתנו.

אך כאן מגיעה התפנית של הבשורה. ישוע לא מציע תשובה לוגית; הוא מציע נוכחות. הוא מציע את עצמו. הוא מזמין אותנו לקחת את הצלב שלנו — את הגעגוע, את הריקנות, את השאלות שאין להן מענה — וללכת אחריו. אלן ות'או, אתם לא צריכים להבין את 'למה'. אתם רק צריכים להמשיך ללכת. אלוהים אינו כועס על השאלות שלכם. הוא שומע אותן. הוא נמצא איתכם בתוך השקט של הבית. הוא מבין את הצימאון שלכם, כי הוא עצמו היה צמא על הצלב.

ראיין היקר, אחיך Benjamin תמיד ראה בך את החבר הכי טוב שלו. הוא אהב את הרגעים הפשוטים איתך. הוא השאיר לך משימה: להמשיך לחיות, להמשיך ללמוד, להמשיך לחייך. בכל פעם שאתה מרגיש לבד, דע שבן נמצא ממש לידך, מעודד אותך להמשיך להשתדל. 'ההשתדלות היא כל מה שחשוב', הוא אמר. תמשיך להשתדל עבורו, עבור ההורים שלך, ועבור עצמך.

לכל מי שמאזין לנו היום, במיוחד למשפחות שנושאות צלב כבד, לאלו שמרגישים שהם 'צמאים' לאור בתוך החשכה: דעו שאלוהים בחר בכם. הוא רואה את הדמעות שלכם, והוא הופך אותן לפנינים של חסד. אל תתנו לייאוש לנצח. האור של Benjamin, החיוך שלו, הסקרנות שלו — כל אלו הם עדות לכך שהחיים הם מתנה, ושהאהבה חזקה יותר מכל מוות.

מה נוכל לקחת איתנו היום מהדלת? מהו המעשה הקטן שנוכל לעשות לזכרו של Benjamin?

הבה נאמץ את ה'צימאון' שלו. היום, אל תסתפקו בחיים על פני השטח. היום, עשו מעשה אחד של חסד שקט. הציעו עזרה למישהו, הקשיבו למישהו, תנו מילה טובה למישהו שזקוק לה. עשו זאת בפשטות, בלי רעש, בדיוק כפי שבן עשה. תנו לצימאון שלכם לאהבה להוביל אתכם למעשים של אהבה.

וכשתצאו החוצה ותראו מטוס חוצה את השמיים, הרימו את העיניים וחייכו. זכרו את Benjamin Vo, הילד שאהב את השמיים, ודעו שהוא מחייך אליכם בחזרה מהמקום שבו הכל ברור, הכל אור, והכל אהבה. הוא נמצא כעת ב'באר של אהבה' שאין לה סוף, והוא מתפלל עבורכם.

Benjamin, המשיך להטיס את 'Con Chim Airlines' שלך במרחבי הנצח, והתפלל עבורנו עד שניפגש שוב.

אמן.

הרהור

♪ “Meditation Hymn (Version A)” — A song for Ben

תפילות הקהילה

For the intentions entrusted to Ben on our prayer wall:

“היי Ben - צריכים נס כאן. אנחנו כל כך מתגעגעים אליך ולא ישנים הרבה. Ryan הלוואי שהיית כאן, במיוחד ביום שבת הקרוב כדי לשחק איתו בגרסה החדשה של Project Flight.” — Dad