בשם האב, והבן, ורוח הקודש. אנו מתכנסים היום כמשפחה של אלוהים, תחת חסותו של המשיח, כדי למצוא נחמה בדברו ובלבבות זה של זה.
אדון, רחם עלינו. משיח, רחם עלינו. אדון, רחם עלינו.
דמיינו לרגע את בנימין, את בן שלנו, יושב בחדרו, מוקף בשרטוטים של מטוסים, אולי חולם על הטיסה הבאה של 'Con Chim Airlines'. הוא לא רק צופה בשמיים; הוא בוחן אותם, מנתח את המרחקים, מחפש את הדרך שבה האוויר נושא את הכנפיים הללו אל היעד. היה בו משהו מיוחד – שילוב נדיר של מוח אנליטי מבריק, שיכול היה לצלול לתוך קוד מורכב או תשתית ענן, יחד עם לב שהיה פתוח לרווחה, לב שלא ידע איך להחזיק טינה.
היום, בבשורה של מתי, ישוע מספר לנו משל על חוב אדיר. מלך שמוחל על חוב שאיש אינו יכול לשלם. ואז, אותו משרת שזכה בחסד אינסופי, מסתובב וחונק את חברו על חוב קטן, זניח. ישוע שואל אותנו שאלה נוקבת: 'האם לא היה עליך לרחם על חברך, כפי שאני ריחמתי עליך?'.
אולי אתם שואלים, מה לזה ולכאב שלנו? מה לזה ולגעגוע ששורף את הלב שלושה חודשים אחרי שבן עלה אל האור? התשובה נמצאת בקושי לסלוח לחיים עצמם על כך שהם ממשיכים, על כך שהשמש זורחת בעוד הלב שלנו נשאר בצל. אנחנו נוטים להחזיק את הכאב שלנו חזק, כמו אבן בכיס, כי אנחנו מפחדים שאם נשחרר את הכעס או את השאלות, משהו בזיכרון של בן יאבד. אבל בן, בנדיבות הלב שלו, לא היה כזה. זוכרים איך הוא הציע את כל קופת החיסכון שלו כדי לעזור לדודו ויליאם? הוא לא שבר את הקופה, הוא לא פיזר את המטבעות, אבל הוא נתן את הצעתו בלב שלם. זה היה הלב שלו – לב שלא מחזיק דבר לעצמו, לב שסומך על אלוהים.
אלן, ת'או, ראיין – אני יודע שהימים האלו קשים. אני יודע שיש רגעים שבהם אתם מרגישים שהאדמה נשמטה. אולי אתם נושאים אשמה שקטה, שואלים אם פספסתם משהו, אם יכולתם לעשות יותר. אני מבקש מכם, בשם האמת של הבשורה הזו: הניחו את האבן הזו. אלוהים אינו מאשים אתכם. המחלה שבן נלחם בה לא הייתה תוצאה של שום מחדל, שום רשלנות, שום דבר שאתם עשיתם או לא עשיתם. אלוהים לא שלח את הסבל הזה, ואלוהים לא מחפש אשמים. בן לא נפל קרבן לשום טעות אנושית; הוא נשא צלב שאיש לא יכול היה להסיר ממנו, והוא נשא אותו באצילות. אתם לא החמצתם דבר. אלוהים אוהב אתכם אהבה שאינה תלויה בדבר, והוא מבקש מכם לשחרר את האשמה העצמית הזו, כי היא לא מגיעה מכם, והיא לא מגיעה ממנו.
פאולוס אומר לנו היום: 'איש מאיתנו אינו חי לעצמו, ואיש מאיתנו אינו מת לעצמו... אם נחיה, נחיה לאדון, ואם נמות, נמות לאדון'. בן חי לאדון. הוא חי חיים של סקרנות, של אהבה, של חסד. הוא היה נער שאהב את החיים, שאהב את המשפחה שלו, שאהב את 'Con Chim Airlines'. הוא לא מת לעצמו. הוא נשאר חלק מהחיים שלכם, חלק מהנשימה שלכם.
אולי אתם זוכרים את החלום של אבא על בן, כשהם עומדים בתור לגלידה ובן הוא זה שמשלם. זהו חסד. זהו סימן לכך שהאהבה של בן ממשיכה לפעול, שהיא לא נקטעה, שהיא רק השתנתה. הוא לא נעלם אל שום מקום רחוק. הוא נמצא בתוך השקט שלכם, בתוך הזיכרון של החיוך שלו, בתוך המעשים הטובים שנעשים בשמו – כמו הבאר בוייטנאם שנותנת מים חיים לאחרים. המים האלו הם הזיכרון של בן, שזורם ומרווה את האדמה היבשה שלכם.
ראיין, אחיך בן גאה בך. הוא רואה אותך ממשיך ללמוד, ממשיך לשחק, ממשיך להיות הנער המבריק שאתה. אל תפחד להמשיך לחלום. בן איתך. הוא אחיך הגדול, והקשר ביניכם הוא נצחי, חזק יותר מכל מרחק, חזק יותר מהמוות עצמו.
מה ניקח איתנו היום מהדלת הזו החוצה? משהו קטן. משהו שאפשר לשאת בכיס. היום, עשו מעשה אחד של חסד בשמו של בן. אל תספרו לאיש. תנו חיוך לאדם שמרגיש בודד, עזרו למישהו שנושא משא כבד, הניחו טיפה של אהבה במקום שבו יש יובש. תנו לאהבה של בן להמשיך לזרום דרככם אל העולם הזה. תנו לזיכרון שלו להיות המים שמלחחים את האדמה היבשה שלכם. בן יקר, נער של מוח מבריק ולב של זהב, התפלל עבור אביך אלן, אמה ת'או ואחיך ראיין. שמור עליהם מלמעלה, ולמד אותנו כולנו להביט אל השמיים בעיניים פקוחות של אמונה. נוח בשלום באורו של המשיח, עד שנפגש כולנו בסעודת הנצח. אמן.
For the intentions entrusted to Ben on our prayer wall:
בפקודת המושיע ועל פי תורתו האלוהית, אנו מעזים לומר:
אבינו שבשמים, יתקדש שמך, תבוא מלכותך, יעשה רצונך כבשמים כן בארץ. לחם חוקנו תן לנו היום, סלח לנו על חטאינו, כאשר אנו סולחים גם לאלה שחטאו לנו; ואל תביאנו לידי ניסיון, כי אם הצילנו מן הרע. אמן.
יהי רצון שה' יברך אתכם וישמור עליכם, ויאיר פניו אליכם בדרככם. לכו בשלום, באהבתו של המשיח.
✝ יברך אתכם האל הכול יכול: האב, והבן, ורוח הקודש. אמן.