יום הזיכרון של פטרוס הקדוש, האפיפיור ומורה הכנסייה — מילה יומית

פתיחה

בשם האב, והבן, ורוח הקודש. אמן. יהי רצון שחסד האדון ישוע המשיח, אהבת האל, ושותפות רוח הקודש יהיו עם כולכם.

וידוי

אדון, רחם עלינו. משיח, רחם עלינו. אדון, רחם עלינו.

♪ “Kyrie (Version A)” — A song for Ben

דבר האלוהים

קריאה ראשונה · 1 קורינתים 3:18-23

אַל יְרַמֶּה אִישׁ אֶת נַפְשׁוֹ. אִם מִישֶׁהוּ מִכֶּם חוֹשֵׁב אֶת עַצְמוֹ לְחָכָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁיִּהְיֶה לִכְסִיל כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לְחָכָם. כִּי חָכְמַת הָעוֹלָם הַזֶּה הִיא כְּסִילוּת בְּעֵינֵי אֱלֹהִים, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב: הוּא לוֹכֵד אֶת הַחֲכָמִים בְּעָרְמָתָם, וְעוֹד כָּתוּב: ה' יוֹדֵעַ אֶת מַחְשְׁבוֹת הַחֲכָמִים כִּי הֵן הֶבֶל. לָכֵן אַל יִתְהַלֵּל אִישׁ בִּבְנֵי אָדָם, שֶׁהֲרֵי הַכֹּל שַׁיָּךְ לָכֶם: פָּאוֹלוֹס אוֹ אֲפוֹלוֹס אוֹ כֵּיפָא, אוֹ הָעוֹלָם אוֹ הַחַיִּים אוֹ הַמָּוֶת, אוֹ הַהוֹוֶה אוֹ הֶעָתִיד – הַכֹּל שַׁיָּךְ לָכֶם, וְאַתֶּם לַמָּשִׁיחַ, וְהַמָּשִׁיחַ לֵאלֹהִים.

מזמור תהילים · תהילים 24:1-6

לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ. כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ, וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ. מִי יַעֲלֶה בְהַר ה', וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ? נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב, אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשׁוֹ. הוּא יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה', וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ. זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁיו, מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב.

בשורה · לוקס 5:1-11

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר דָּחַק הֲמוֹן הָעָם עַל יֵשׁוּעַ לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבַר הָאֱלֹהִים, וְהוּא עֹמֵד עַל יַד אֲגַם גִּנֵּסַר, וַיַּרְא שְׁנֵי סִירוֹת עֹמְדוֹת עַל יַד הָאֲגַם, וְהַדַּיָּגִים יָרְדוּ מֵהֶן וַיְכַבְּסוּ אֶת הָרְשָׁתוֹת. וַיַּעַל אֶל אַחַת הַסִּירוֹת אֲשֶׁר לְשִׁמְעוֹן, וַיְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְהַרְחִיק מְעַט מִן הַיַּבָּשָׁה, וַיֵּשֶׁב וַיְלַמֵּד אֶת הֲמוֹן הָעָם מִן הַסִּירָה. וַיְהִי כְּכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר, וַיֹּאמֶר אֶל שִׁמְעוֹן: צֵא אֶל הַמַּיִם הָעֲמֻקִּים וְהוֹרִידוּ אֶת רִשְׁתּוֹתֵיכֶם לְדַיִג. וַיַּעַן שִׁמְעוֹן וַיֹּאמֶר אֵלָיו: רַבִּי, כָּל הַלַּיְלָה יָגַעְנוּ וְלֹא תָפַשְׂנוּ מְאוּמָה, אַךְ עַל פִּי דְבָרְךָ אוֹרִיד אֶת הָרֶשֶׁת. וַיַּעֲשׂוּ כֵן וַיִּתְפְּשׂוּ דָּגִים לָרֹב, וַתִּקָּרַע רִשְׁתָּם. וַיִּרְמְזוּ לַחֲבֵרֵיהֶם אֲשֶׁר בַּסִּירָה הָאַחֶרֶת לָבוֹא וְלַעֲזֹר לָהֶם, וַיָּבֹאוּ וַיְמַלְאוּ אֶת שְׁנֵי הַסִּירוֹת עַד כִּי כָּבְדוּ לִשְׁקֹעַ. וַיַּרְא שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס אֶת זֹאת, וַיִּפֹּל לְרַגְלֵי יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר: סוּר מִמֶּנִּי, אֲדֹנִי, כִּי אִישׁ חוֹטֵא אָנֹכִי. כִּי תִּמָּהוֹן אָחַז אוֹתוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ עַל דֵּיג הַדָּגִים אֲשֶׁר תָּפָשׂוּ, וְכֵן גַּם אֶת יַעֲקֹב וְיוֹחָנָן בְּנֵי זַבְדַּי, אֲשֶׁר הָיוּ שֻׁתָּפָיו שֶׁל שִׁמְעוֹן. וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֶל שִׁמְעוֹן: אַל תִּירָא, מֵעַתָּה תִּהְיֶה דַּיָּג אָדָם. וַיַּעֲלוּ אֶת הַסִּירוֹת אֶל הַיַּבָּשָׁה, וַיַּעַזְבוּ אֶת הַכֹּל וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו.

לה' הארץ ומלואה.

דרשה

אחים ואחיות יקרים, דמיינו לרגע את שפת אגם גנצרת. השמש מתחילה לעלות, והדייגים, עייפים לאחר לילה ארוך של עבודה קשה, עומדים על החוף ושוטפים את רשתותיהם. זו תמונה של ייאוש שקט, של ריקנות. הם עבדו כל הלילה – הם השקיעו את כל כוחם, את כל ניסיונם, את כל מה שהיה להם – ובכל זאת, הרשתות נותרו ריקות. אין דגים. רק רשתות רטובות, חול, ושקט של כישלון.

בתוך השקט הזה, ישוע מופיע. הוא לא מציע להם נאום תיאולוגי מורכב. הוא מבקש מהם לעשות דבר אחד שנראה, בעיניים אנושיות, כחסר כל היגיון: 'צא אל המים העמוקים והורידו את רשתותיכם לדייג'.

כמה פעמים בחיים, אנחנו מרגישים כמו שמעון פטרוס באותו בוקר? אנחנו עובדים קשה. אנחנו משתדלים. אנחנו נותנים את כל הלב שלנו, את כל המחשבה שלנו, את כל המסירות שלנו – ובסוף, אנחנו עומדים מול רשתות ריקות. אנחנו עומדים מול שאלות שאין להן תשובה. אנחנו עומדים מול ה'אין'.

היום, כחודשיים לאחר ה-13 ביוני 2026, היום שבו Benjamin Vo היקר סיים את מסעו הארצי ועבר אל זרועות האב, אני יודע שהבית שלכם, אלן ות'או, ושלך ראיין, מרגיש לעיתים קרובות כמו החוף הזה. הריקנות אינה מופשטת. היא נמצאת בכיסא הריק, היא נמצאת בשתיקה שבה פעם נשמעו צחוקו של בן וסיפוריו על מטוסים ועל 'Con Chim Airlines'. היא נמצאת בגעגוע שמרגיש לעיתים כמו רשת קרועה שאינה יכולה להחזיק את כל האהבה שאתם עדיין רוצים לתת.

פאולוס הקדוש מזכיר לנו היום באיגרת אל הקורינתים: 'שום אדם אל ירמה את עצמו. אם מישהו מכם חושב את עצמו לחכם בעולם הזה, שיהיה לכסיל כדי שיהיה לחכם'. פאולוס קורא לנו להניח את החוכמה האנושית, את הניסיון שלנו להבין את ה'למה' של העולם, את הניסיון שלנו למדוד את החיים לפי ההצלחות שלנו. הוא מזמין אותנו לענווה של הילד.

בן שלנו היה נער בעל מוח מבריק. הוא היה מסוגל לפתור בעיות מתמטיות מורכבות בגיל צעיר כל כך, הוא צלל לעולמות ה-AI והענן בחדות של מומחה. אבל החוכמה האמיתית של בן לא הייתה ב-IQ שלו. היא הייתה בלב העדין שלו. היא הייתה בנכונות שלו להיות 'כסיל' בעיני העולם – כלומר, להציע את כל מה שהיה לו, את כל ה'פיגי בנק' שלו, כדי לעזור לדודו, בלי לחשב את הסיכויים, בלי לבקש תמורה. זוהי החוכמה של אלוהים. זוהי החוכמה שפאולוס מדבר עליה.

אלן, ת'או, ראיין – אני יודע שהכאב הזה מרגיש לפעמים כמו טעות, כמו משהו שצריך היה להימנע ממנו. אני יודע שהלב האנושי נוטה לחפש אשמים, לחפש 'מה הייתי צריך לעשות אחרת'. אבל הקשיבו למילים של ישוע היום: 'אל תירא'. הוא אומר זאת לפטרוס, והוא אומר זאת לכם. המחלה, הסבל, האובדן – הם לא היו באשמתכם. הם לא היו עונש. הם היו צלב שבא בפתאומיות, מעבר לכל שליטה אנושית. אלוהים לא דורש מכם דין וחשבון על מה שלא היה בידיכם. הוא דורש רק את ליבכם הכואב, כדי שיוכל לנחם אותו.

תראו מה קורה כשהם מורידים את הרשתות. הם תופסים כל כך הרבה דגים שהסירות מתחילות לשקוע. כשהם רואים את זה, פטרוס נופל על ברכיו ואומר: 'סור ממני, אדוני, כי איש חוטא אנוכי'. הוא מבין פתאום מול מי הוא עומד. הוא מבין שהנוכחות של ישוע היא גדולה יותר מכל הצלחה או כישלון.

זהו הרגע שבו האמונה שלכם יכולה לנשום. בתוך האבל, בתוך הריקנות, ישוע נמצא שם. הוא לא רק המשיח של הנסים; הוא המשיח של השתיקה. הוא נמצא איתכם בערבים שבהם הזיכרונות של בן צפים ועולים – הטיולים ביוון, הטיולים בטוקיו, הרגעים השקטים על הספה עם אמא, או הרגעים שבהם צפיתם יחד במטוסים. כל רגע כזה הוא דג שנלכד ברשת האהבה של אלוהים. בן לא נעלם. הוא חי בנצח, והוא חלק מהסירה שלכם שעדיין שטה אל החוף הנצחי.

ראיין, אחיך הגדול בן אהב אותך כל כך. זכור את הרגעים שלכם יחד, את הצחוק בטיולים, את השותפות שלכם. הוא רוצה שתמשיך לחיות. הוא רוצה שתמשיך לחלום. הוא רוצה שתהיה מאושר. בכל פעם שאתה מרגיש את הגעגוע, דע שבן איתך. הוא לא רק זיכרון, הוא אח שמתפלל עבורך מהמקום שבו אין יותר כאב.

למשפחות אחרות שמקשיבות לנו, לכל מי שנושא צלב כבד, דעו: אלוהים לא שוכח אתכם. כשהרשתות שלכם מרגישות קרועות, כשהחיים מרגישים ריקים, הוא הוא זה שממלא את הסירה. הוא לא נותן לכם לשקוע לבד.

מה נוכל לקחת איתנו היום מהדלת? אני מציע לכם דבר אחד פשוט: ביום הזה, בכל פעם שאתם מרגישים את כובד האובדן, עצרו לרגע. אל תנסו לפתור את הכאב. פשוט אמרו: 'אדון, אני כאן, והרשת שלי ריקה. מלא אותה בנוכחותך'. עשו מעשה קטן של חסד, בשמו של בן, בלי שאף אחד ידע. אולי מילה טובה למישהו בודד, אולי עזרה קטנה למישהו שזקוק לה. תנו לאהבה של בן להמשיך לזרום דרככם.

בן, נער יקר, נער של מוח מבריק ולב של זהב, תודה על כל רגע של אור שהבאת לעולם. התפלל עבור אבא אלן, אמא ת'או וראיין. עזור להם להרגיש את החיבוק של אלוהים בכל יום. עד שנפגש שוב בסעודת הנצח, נוח בשלום באורו של המשיח. אמן.

הרהור

♪ “Meditation Hymn (Version A)” — A song for Ben

תפילות הקהילה

For the intentions entrusted to Ben on our prayer wall:

“Ben, אחרי יום עבודה ארוך עד הלילה, כשאני מתכונן לישון ושוכב לרגע, אני נזכר בך ובשיחות שהיו לנו. כשאני חושב עליך, העצב גדול כל כך. תמשיך להשגיח ולהתפלל עבור אמא, אבא ו-Ryan. דמעות שזולגות פנימה הן נוראות יותר מאלו שזולגות החוצה, Ben.”