זיכרון ייסוריו של יוחנן המטביל הקדוש

אחים ואחיות יקרים,

דמיינו לרגע נער העומד בקצה מסלול המראה, עיניו נשואות אל השמיים. הוא אינו רואה רק מכונה של ברזל ודלק; הוא רואה פלא. הוא מזהה את הדגם — בואינג 737 — הוא מבין את הלוגיקה של ההמראה, את הכוח של המנועים, ואת הדיוק של המערכות. אך מעבר לכל זה, הוא רואה חופש. הוא רואה עולם רחב שמחכה להתגלות. עבור Benjamin Vo, השמיים לא היו הגבול, אלא ההתחלה של שיחה ארוכה ומרתקת עם הבורא על יופי, על סדר ועל מעוף.

התמונה הזו של המבט המופנה מעלה, אל המקום שבו הציפורים והמטוסים חולקים את המרחב, היא החוט שבו נשזור היום את תפילתנו. זהו הדימוי של ה'מעוף' — לא רק המכני, אלא המעוף של הנשמה, השואפת תמיד ליותר, למשהו גבוה יותר, טהור יותר.

היום אנו מציינים את זיכרון ייסוריו של יוחנן המטביל. זהו סיפור שנראה במבט ראשון קודר: כלא, משתה של הוללות, והחלטה אכזרית של מלך חלש. אך בלב הסיפור הזה עומדת דמותו של אדם שלא פחד לומר את האמת, אדם שכל חייו היו הכנה לבואו של האור. יוחנן היה ה'קול' במדבר. Benjamin, בדרכו העדינה והמבריקה, היה גם הוא סוג של קול — קול של סקרנות, של חוכמה שמעבר לשנים, ושל טוב לב פשוט.

אנו נמצאים כעת כחודשיים מאז אותו יום ביוני, ה-13 ביוני 2026, שבו Benjamin Đại Dương Vo עזב את מסלול ההמראה של העולם הזה ועבר לטיסתו הנצחית. חודשיים הם זמן מתעתע. עבור העולם, החיים ממשיכים. עבורכם, אלן ות'או יקרים, ועבורך ראיין האהוב, הזמן אולי עצר מלכת. האמת היא שהבית שקט יותר. הכיסא ליד השולחן ריק. השאלות המבריקות על בינה מלאכותית או על תשתיות ענן כבר לא נשאלות בקול רם. הגעגוע אינו נחלש; הוא הופך לחלק מהנשימה שלכם. הכאב הזה הוא אמיתי, והוא אינו זקוק למילים יפות כדי להיעלם. הוא זקוק למקום להיות בו.

פאולוס הקדוש כותב לנו היום באיגרת אל הקורינתים מילים שמטלטלות את תפיסת העולם שלנו. הוא אומר שאלוהים בחר ב'חלשים', ב'נחותים', באלו ש'אינם נחשבים' בעיני העולם, כדי לבייש את החזקים והחכמים. Benjamin לא היה חלש בשכלו — נהפוך הוא, הוא היה עילוי, 'פוטוקופי' של אביו בלוגיקה ובשאיפות. אך הוא היה 'חלש' במובן האוונגליוני: הוא היה עדין. הוא היה נער שבוכה מתוך פחד לאבד את אביו. הוא היה נער שהלב שלו היה רגיש לכל תנודה של כאב אצל אחרים. החוכמה שלו לא הפכה אותו לגאוותן, אלא לעניו.

אני רוצה להזמין אתכם להתבונן ברגע אחד קטן בחייו של בן, רגע שמגלם את כל הבשורה כולה. זהו הסיפור על קופת החיסכון שלו, ה'פיגי בנק'. כשדודו ויליאם סבל, בן בן ה-15 לא חשב פעמיים. הוא לא שאל כמה זה יעלה לו. הוא פשוט הציע. הוא הציע לתת את כל מה שיש לו, את כל חסכונותיו, כדי לעזור. הוא לא היה צריך לשבור את הקופה בסופו של דבר, אך ההצעה עצמה — הרצון הפשוט להעניק את הכל עבור אדם אחר — היא היא החוכמה שאלוהים בחר בה. בעולם של הורדוס, שבו הכל הוא כוח, שליטה וגאווה, בן הציע עולם של נתינה ללא תנאי.

הבשורה מספרת לנו על הורדוס, שנתן 'משתה' לאנשי שלומו. זה היה משתה של מוות, של הבטחות ריקות ושל פחד ממה שיגידו האורחים. לעומת זאת, Benjamin נמצא כעת ב'משתה' אחר — משתה השמיים, עליו דיבר ישוע. שם, אין צורך בצלחות של כסף כדי להביא ראשים של נביאים. שם, הצלחות מלאות באור, בשמחה ובמים חיים. בן נמצא שם עם יוחנן המטביל, עם קרלו אקוטיס הקדוש, ועם כל אלו שחייהם היו עדות לאהבה.

התפנית בסיפור של יוחנן המטביל היא שהמוות שלו לא השתיק את הקול שלו. להפך, הוא הפך אותו לנצחי. כך גם עם Benjamin. הקול שלו — הצחוק שלו כשהוא מדבר על 'Con Chim Airlines', החיוך המתוק שלו כשהוא מצליח לפתור בעיה מורכבת במתמטיקה — הקול הזה ממשיך להדהד. הוא מהדהד בבאר המים שנחפרה על שמו בווייטנאם, ב-Cà Mau. המים הזורמים שם הם עדות לכך שהחיים של בן ממשיכים להעניק חיים לאחרים. 'Đại Dương' — האוקיינוס הגדול — זהו שמו, והאהבה שלו היא אכן אוקיינוס שאין לו סוף.

אלן ות'או, אני פונה אליכם בתוך הלילה הזה של הגעגוע. אולי אתם שואלים את עצמכם, כמו יוחנן בכלא, 'למה?'. אולי אתם מרגישים שהעולם אינו הוגן. אלוהים אינו כועס על השאלות שלכם. הוא שומע אותן. הוא נמצא איתכם בתוך השקט. זכרו את החלום של אלן, שבו בן אמר: 'זה בסדר, אני אשגיח על אבא ואמא'. זוהי האמת של האמונה שלנו. Benjamin אינו זיכרון מהעבר; הוא נוכחות חיה בעתיד שלכם. הוא המריא לפניכם כדי להכין את נמל התעופה השמימי לבואכם.

ראיין היקר, אחיך Benjamin תמיד ראה בך את החבר הכי טוב שלו. הוא אהב את הרגעים הפשוטים איתך — את המשחקים, את הנסיעות במכונית, את הצחוק המשותף. הוא השאיר לך משימה: להמשיך להשתדל. 'ההשתדלות היא כל מה שחשוב', הוא אמר. אל תפחד להיכשל, אל תפחד לנסות. בכל פעם שאתה מרגיש לבד, דע שבן נמצא ממש לידך, מעודד אותך להמשיך לעוף.

לכל מי שמאזין לנו היום, במיוחד למשפחות שנושאות צלב כבד, לאלו שמרגישים שהם 'קטנים' או 'חלשים' בעיני העולם: דעו שאלוהים בחר בכם. הוא רואה את הדמעות שלכם, והוא הופך אותן לפנינים של חסד. אל תתנו לייאוש לנצח. האור של יוחנן המטביל ושל Benjamin מאיר גם בחשכה הגדולה ביותר.

מה נוכל לקחת איתנו היום מהדלת? מהו המעשה הקטן שנוכל לעשות לזכרו של Benjamin?

הבה נאמץ את ה'הצעה' שלו. היום, אל תחכו שמישהו יבקש עזרה. הציעו אותה מעצמכם. הציעו מילה טובה, הציעו חיוך, הציעו את ה'פיגי בנק' של הלב שלכם — את תשומת הלב והאהבה שלכם — למישהו שזקוק לכך. עשו זאת בפשטות, בלי רעש, בדיוק כפי שבן עשה.

וכשתצאו החוצה ותראו מטוס חוצה את השמיים, או ציפור דואה ברוח, הרימו את העיניים וחייכו. זכרו את Benjamin Đại Dương Vo, הילד שאהב את השמיים, ודעו שהוא מחייך אליכם בחזרה מהמקום שבו הכל ברור, הכל אור, והכל אהבה.

Benjamin, המשיך להטיס את 'Con Chim Airlines' שלך במרחבי הנצח, והתפלל עבורנו עד שניפגש שוב.

אמן.