זיכרון מוניקה הקדושה

אחים ואחיות יקרים,

דמיינו לרגע שאתם עומדים בקצה מסלול ההמראה. הרוח נושבת, האוויר מלא בריח של דלק מטוסים ובצליל המוכר של מנועי סילון המתחילים להתעורר. אתם מביטים למעלה, אל האופק הרחב, ומחכים. מחכים לרגע שבו המכונה האדירה הזו, הבואינג 737, תנתק מגע מהקרקע ותמריא אל תוך התכלת האינסופית. יש משהו בציפייה הזו, בהמתנה הזו למשהו שנועד לעוף, שממלא את הלב ביראת כבוד ובסקרנות.

התמונה הזו של המבט המופנה אל השמיים, של הציפייה הדרוכה למה שעומד לבוא, היא החוט שנשזור היום לאורך כל תפילתנו. זהו הדימוי של ה'ערנות' — אותו מצב של לב פתוח ועיניים צופות, שעליו מדבר ישוע בבשורה היום. 'עמדו על המשמר', הוא אומר לנו, 'כי אינכם יודעים באיזה יום יבוא אדונכם'.

היום אנו מציינים את זכרה של מוניקה הקדושה. אם יש דמות בהיסטוריה של הכנסייה שיודעת מהי המתנה, מהי ערנות ומהי תפילה שלא פוסקת, הרי זו היא. שנים על גבי שנים היא עמדה על המשמר עבור בנה, אוגוסטינוס. היא לא צפתה במטוסים, אלא בנשמתו של בנה, מחכה לרגע שבו הוא 'ימריא' אל עבר האמת של אלוהים. היא לא נרדמה בשמירתה. היא הייתה המשרתת הנאמנה והנבונה, שהמשיכה לתת את 'המזון' של תפילותיה ודמעותיה בעת הנכונה, עד שראתה את פרי עמלה.

אנו נמצאים היום, בסוף אוגוסט, כחודשיים לאחר אותו יום ביוני שבו Benjamin Vo היקר שלנו המריא לטיסתו האחרונה אל זרועות האב. חודשיים הם זמן מתעתע. מצד אחד, זה נראה כמו נצח של געגוע; מצד שני, זה מרגיש כאילו רק אתמול עוד שמענו את קולו. לפני שנמשיך אל הנחמה, עלינו לעצור ולומר את האמת הפשוטה והכואבת: הבית שקט מדי. אלן ות'או יקרים, ראיין האהוב... הכיסא הריק ליד השולחן, החדר שבו כבר לא נשמעים הדיונים המרתקים על בינה מלאכותית או על תשתיות ענן — אלו פצעים שעדיין מדממים. האמת היא שהפרידה מ-Benjamin השאירה חלל ששום מילה לא יכולה למלא לחלוטין. הגעגוע הוא המשקל שאנו נושאים בכל בוקר כשאנו מתעוררים.

אך בתוך השקט הזה, דבריו של פאולוס הקדוש מהקריאה הראשונה מגיעים אלינו כמו משב רוח רענן: 'אֲנִי מוֹדֶה לֵאלֹהַי תָּמִיד בַּעֲבוּרְכֶם עַל חֶסֶד הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִתַּן לָכֶם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ'. פאולוס אינו מתחיל בתוכחה, אלא בהודיה. הוא רואה בקהילה בקורינתוס את העושר הרוחני שניתן להם. הוא אומר להם שהם אינם חסרים שום מתנה רוחנית בעודם 'מחכים להתגלות אדוננו ישוע המשיח'.

כמה המילים הללו מתאימות ל-Benjamin. בן היה נער שבורך בעושר פנימי יוצא דופן. המוח המבריק שלו, היכולת שלו לצלול לעומקם של נושאים מורכבים כמו לוגיקה ומתמטיקה, היו מתנות שניתנו לו כדי להאיר את העולם. הוא לא היה רק ילד חכם; הוא היה ילד של 'ערנות' שכלית ורוחנית. הוא תמיד חיפש את ה'מעבר', את הדרך שבה הדברים פועלים, את הקוד שמאחורי המציאות.

אני רוצה להזמין אתכם להיזכר ברגע אחד קטן, רגע שבו ה'ערנות' והשמחה של Benjamin התמזגו יחד. זוכרים איך הוא היה מדבר על 'Con Chim Airlines'? אותה חברת תעופה דמיונית של הציפורים? כשהוא היה מדבר על זה, פניו היו נדלקות. היה שם חיוך, צחקוק קטן ומתוק, שמחה טהורה של ילד שרואה את העולם כמקום של אפשרויות אינסופיות. עבור בן, מטוסים לא היו רק כלי תחבורה; הם היו סמל לחופש, ליכולת להתעלות מעל הקרקע, להגיע למקומות רחוקים.

הוא ואביו, אלן, חלקו את התחביב המיוחד של 'צפייה במטוסים' (Airport spotting). הם היו עומדים יחד בערים שונות בעולם — בטוקיו, בסיאול, ברומא — ומביטים לשמיים. הציפייה הזו למטוס הבא, הזיהוי של הדגם, ההערכה של הדיוק שבהמראה ובנחיתה... האם אין זו המחשה חיה למה שישוע מבקש מאיתנו בבשורה? להיות ערים. להביט למעלה. לא לתת לחיים לעבור לידנו מבלי שנבחין ביופי ובנוכחות של האדון.

ישוע שואל בבשורה: 'מִי הוּא הָעֶבֶד הַנֶּאֱמָן וְהַנָּבוֹן?'. אלן ות'או, אתם הייתם המשרתים הנאמנים הללו עבור Benjamin. אתם לא רק דאגתם לצרכיו הפיזיים; אתם הזנתם את נשמתו. נתתם לו את ה'מזון' של האהבה, של הסקרנות, של האמונה. הטיולים שערכתם יחד, ה'עשירייה המופלאה' של ערי אירופה בקיץ 2025, היו הרבה יותר מחופשה. הם היו שיעור בראיית העולם, בערנות ליופי שברא אלוהים. הייתם שם איתו בכל 'המראה' ובכל 'נחיתה' של חייו, והוא ידע זאת. הוא הרגיש את הביטחון שבאהבתכם, ביטחון שאפשר לו לחלום על 'Con Chim Airlines' בלב שקט.

התפנית של הבשורה מגיעה כשאנו מבינים שה'אדון' שמגיע אינו גנב שבא לשדוד, אלא חבר שבא לאסוף אותנו הביתה. עבור מי שחי בערנות של אהבה, בואו של המשיח הוא הרגע שבו כל החלקים מתחברים, שבו כל ה'קודים' נפתרים. Benjamin, בחוכמתו ובטוב ליבו, היה מוכן. הוא היה המשרת שנמצא עושה את מלאכתו — מלאכה של לימוד, של כבוד להוריו, של אהבה לאחיו ראיין. הוא לא 'הכה את חבריו' או בילה את זמנו בהוללות; הוא השקיע כל רגע בטיפוח המתנות שקיבל.

פאולוס מבטיח לנו: 'הוּא יַחֲזִיק אֶתְכֶם אֵיתָנִים עַד הַקֵּץ'. זוהי הבטחה של נאמנות. אלוהים נאמן. הוא לא עוזב אתכם בחודשיים הללו של אבל. הוא נמצא בתוך הדמעות, בתוך הזיכרונות, בתוך השקט של הבית. כפי שמוניקה הקדושה מצאה נחמה בידיעה שבנה סוף סוף מצא את אלוהים, כך גם אתם יכולים למצוא נחמה בידיעה ש-Benjamin נמצא כעת ב'נמל התעופה' השמימי, במקום שבו אין עיכובים, אין סערות ואין פרידות.

ראיין היקר, אחיך הגדול תמיד אמר ש'ההשתדלות היא כל מה שחשוב'. הוא ראה אותך, הוא אהב אותך, והוא ממשיך ללוות אותך. בכל פעם שאתה רואה מטוס חוצה את השמיים, זכור שזהו סימן מ-Ben. הוא מזכיר לך להמשיך להביט למעלה, להמשיך להשתדל, להמשיך להיות ער לכל הטוב שיש בעולם.

לכל מי שמאזין לנו היום, במיוחד למשפחות שנושאות צלב כבד של אובדן או של דאגה: אל תפחדו מהלילה. האדון נמצא איתכם גם בשעות הקטנות של הבוקר, כשהלב כבד. מוניקה הקדושה מלמדת אותנו שהתפילה היא הגשר שמעליו אנו עוברים את התהום. אל תפסיקו לקרוא בשמו של ישוע. הוא נאמן, והוא יחזק אתכם.

מה נוכל לקחת איתנו היום מהדלת? מהו המעשה הקטן שנוכל לעשות לזכרו של Benjamin?

הבה נאמץ את ה'ערנות' שלו. היום, כשתצאו החוצה, הרימו את העיניים אל השמיים. חפשו מטוס, או אולי סתם ענן יפה, וזכרו את החיוך של Ben כשהוא דיבר על 'Con Chim Airlines'. תנו ליופי הזה למלא אתכם בתקווה. עשו מעשה אחד של חסד בשקט — עזרו למישהו, הקשיבו למישהו, או פשוט חייכו אל אדם זר. תנו לאהבה של Benjamin להמשיך לזרום דרככם, כמו המים בבאר שנחפרה על שמו בווייטנאם.

Benjamin Đại Dương Vo, ה'אוקיינוס הגדול' שלנו, אתה כבר לא צריך לחכות להתגלות האדון. אתה כבר רואה אותו פנים אל פנים. התפלל עבור הוריך, עבור ראיין ועבור כולנו, שנדע גם אנחנו לעמוד על המשמר באהבה, עד שנצטרף אליך לטיסה הנצחית אל לב האלוהים.

אלוהים נאמן, ובאמצעותו נקראתם לשותפות עם בנו, ישוע המשיח אדוננו.

אמן.