יום רביעי של השבוע העשרים ואחד בזמן הרגיל

אחים ואחיות יקרים,

הקשיבו לרגע לצליל השקט של הבית בשעת לילה מאוחרת. אולי זהו הצליל של תקתוק המקלדת בחדר הסמוך, או הרשרוש של דפי ספר הנלמד בריכוז עמוק. יש משהו קדוש בעבודה הנעשית בשקט, מתוך סקרנות טהורה ומתוך רצון ללמוד את סודות העולם. הקריאה הראשונה שלנו היום, מהאיגרת השנייה אל התסלוניקים, פותחת צוהר אל עולם של עבודה, של עמל ושל מסירות. פאולוס הקדוש כותב על עבודה 'בְּעָמָל וּבִתְלָאה, לַיְלָה וְיוֹמָם', לא כנטל, אלא כדרך חיים, כדוגמה שיש לחקותה.

התמונה הזו של עמל כפיים ומחשבה היא החוט שנשזור היום לאורך תפילתנו. זהו הדימוי של 'פרי כפיים' — אותו פרי שעליו מדבר תהילים קכ"ח: 'יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל, אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ'. פרי הכפיים אינו רק השכר הכספי; הוא היצירה, הוא הידע, הוא האהבה המושקעת בכל פעולה שאנו עושים.

היום, כשאנו עומדים כחודשיים מאז אותו יום ביוני שבו Benjamin Vo היקר שלנו נפרד מאיתנו, המילים הללו על עבודה ועל פרי הכפיים מהדהדות בלבנו בעוצמה מיוחדת. אנו נמצאים כעת באוגוסט. השוק הראשוני של האובדן התחלף במציאות היומיומית של הגעגוע. השקט בבית הפך לנוכח יותר. ובתוך השקט הזה, אנו מחפשים את עקבותיו של בן, את ה'חתימה' שהותיר בעולם.

פאולוס הקדוש מסיים את איגרתו במילים: 'הַשָּׁלוֹם הַזֶּה הוּא בִּכְתַב יָדִי שֶׁלִּי, פָּאוּלוֹס; זֶהוּ הַסִּימָן בְּכָל אִגֶּרֶת; כָּךְ אֲנִי כּוֹתֵב'. פאולוס רצה שהמאמינים יזהו את חתימתו, את מגע ידו האישי. גם ל-Benjamin הייתה חתימה ייחודית כזו. היא לא הייתה רק בשמו הכתוב, אלא בדרך שבה המוח המבריק שלו פעל.

בן היה נער של עמל ומחשבה. בגיל ארבע-עשרה, כשחבריו אולי עסקו בדברים חולפים, הוא כבר צלל אל מעמקי הטכנולוגיה — עולמות של AI, DevOps ותשתיות ענן. הוא למד את אותן סביבות עבודה מורכבות שאביו, אלן, התמחה בהן. הוא היה 'פוטוקופי' של אביו, לא רק במראה, אלא באותה תשוקה לפצח את הקוד של העולם, לבנות מערכות, להבין איך דברים פועלים. העבודה שלו בלילות, הלימוד העצמי, הסקרנות חסרת הגבולות — כל אלו היו 'פרי כפיים' רוחני ושכלי.

אך בואו נעצור לרגע לפני שנמשיך בנחמה. עלינו לומר את האמת הכואבת. אלן ות'או יקרים, ראיין האהוב... הכאב שלכם היום הוא אמיתי ונוקב. אולי כשאתם רואים את המחשב של בן, או את הקוד שכתב ב-GitHub, הלב נחמץ. העמל שלו נקטע. הפירות שקיוויתם לראות אותו קוטף בבגרותו נראים כעת רחוקים. זהו הפצע שאינו נרפא במהירות — התחושה שהעבודה לא הושלמה, שהחיים נגדעו באמצע המשפט.

כאן הבשורה של היום מתפרצת אל תוך הכאב הזה, אך היא עושה זאת בדרך מפתיעה. ישוע יוצא נגד הסופרים והפרושים, הוא מכנה אותם 'קְבָרִים מְסֻיָּדִים'. הוא מבקר את אלו שמשקיעים רק ב'חוץ', ביופי החיצוני של המצבות, בעוד שבפנים הכל ריק. הוא אומר להם שהם בונים מצבות לנביאים, אך לבם רחוק מהאמת של אותם נביאים.

Benjamin היה ההפך הגמור מ'קבר מסויד'. אצלו, ה'פנים' היה יפה אף יותר מה'חוץ'. המוח המבריק שלו היה רק המעטפת ללב עדין ומתוק בצורה בלתי רגילה. הוא לא בנה לעצמו 'מצבות' של גאווה. העמל שלו בטכנולוגיה או במגרש הבדמינטון לא נועד להרשים אחרים, אלא נבע מתוך אהבה טהורה לעשייה. 'ההשתדלות היא כל מה שחשוב', הוא נהג לומר. זוהי אמת עמוקה: אלוהים אינו מסתכל על התוצאה הסופית כפי שהעולם מודד אותה, אלא על הלב המשתדל, על העמל שנעשה באהבה.

אלן ות'או, אני יודע שבלילות השקטים, לעיתים מתגנבת המחשבה המייסרת: האם עשינו מספיק? האם יכולנו לשנות את הגורל? האם יש אשמה כלשהי עלינו? הקשיבו היטב למילותיו של אדוננו: 'לֹא הוּא חָטָא וְלֹא הוֹרָיו'. המחלה הזו, ה-AML, לא הייתה עונש ולא הייתה תוצאה של מחדל. היא הייתה סערה שרירותית בעולם שבור. אתם הייתם הורים מופלאים. נתתם לבן את כל הכלים לפרוח — את הטיולים בעולם, את התמיכה בלימודים, את האהבה האינסופית. ה'חתימה' שלכם על חייו היא חתימה של חסד. אל תתנו לאשמה למסך את האור של Benjamin.

התפנית של הבשורה מתרחשת כשאנו מבינים ש-Benjamin לא השאיר אחריו רק קוד במחשב או זיכרונות של טיולים. הוא השאיר אחריו 'באר של אהבה'. בווייטנאם, ב-Cà Mau, נחפרה באר על שמו — 'Giếng Gioan Baotixita'. זהו פרי כפיים שממשיך לתת חיים. בניגוד לקברים המסוידים שעליהם דיבר ישוע, שהם סמל למוות, הבאר הזו היא סמל לחיים זורמים. המים הנקיים שיוצאים ממנה הם הד אהבתו של בן, אהבה שרצתה לתת הכל, אפילו את קופת החיסכון שלו עבור דודו ויליאם.

ראיין היקר, אחיך הגדול Benjamin תמיד איתך. כשאתה לומד, כשאתה משחק, כשאתה מביט במטוס בואינג 737 חוצה את השמיים — דע שזהו חלק מה'חתימה' שלו עליך. הוא לימד אותך מהי חריצות ומהו חיוך שלא נגמר. אתה נושא את פרי כפיו של אחיך בתוך לבך.

לכל מי שמאזין לנו היום, במיוחד לאלו הנושאים צלב של מחלה או אובדן: דעו שאלוהים רואה את העמל שלכם. הוא רואה את המאמץ שלכם לקום בבוקר למרות הכאב. הוא רואה את ה'פרי' שאתם מניבים בתוך הייסורים — פרי של סבלנות, של תקווה ושל אמונה.

מה נוכל לקחת איתנו היום מהדלת? מהו המעשה הקטן שנוכל לעשות לזכרו של בן?

הבה נחקה את פאולוס הקדוש ואת Benjamin ב'עמל' של אהבה. היום, עשו משהו שדורש מכם מאמץ, אך עשו זאת בשקט, מבלי שאף אחד יראה. פתרו בעיה עבור מישהו אחר, למדו משהו חדש שמרחיב את האופקים, או פשוט חייכו אל אדם בודד. תנו ל'פרי הכפיים' שלכם להיות מתנה לעולם, בדיוק כפי שחייו של בן היו מתנה לנו.

Benjamin, ילד יקר, אתה כבר לא צריך לעבוד 'לילה ויומם'. אתה נח כעת במקום שבו הכל ברור, שבו הקוד של היקום גלוי לפניך באורו של אלוהים. המשך להטיס את 'Con Chim Airlines' שלך בשמי השמיים, והתפלל עבורנו, שנדע גם אנחנו להשאיר חתימה של שלום בעולם.

'וַאֲדֹנֵי הַשָּׁלוֹם הוּא יִתֵּן לָכֶם אֶת הַשָּׁלוֹם בְּכָל עֵת וּבְכָל דֶּרֶךְ. ה' יְהִי עִם כֻּלְּכֶם'.

אמן.