בשם האב והבן ורוח הקודש. אמן. חסד אדוננו ישוע המשיח, אהבת האלוהים ושותפות רוח הקודש יהיו עם כולכם.
אדון, רחם עלינו. המשיח, רחם עלינו. אדון, רחם עלינו.
אחים ואחיות יקרים…
דמיינו לרגע הזמנה מיוחדת המונחת על שולחן העץ בבית. מכתב שנכתב באותיות זהב, המזמין אתכם לאירוע הגדול ביותר שניתן להעלות על הדעת: משתה חתונה. לא חתונה רגילה של יום חולין, אלא משתה של מלך החוגג את נישואי בנו. הכל מוכן. השולחנות עמוסים, האורות דולקים, והדלתות פתוחות לרווחה. אנו רואים את המשרתים יוצאים אל הרחובות, אל סמטאות העיר, אל הצמתים הסואנים, וקוראים לכל מי שנקרה בדרכם — הטובים והרעים כאחד. המלך אינו בודק ייחוס, הוא אינו דורש תשלום. הוא רק מבקש שתבואו. שתסכימו להיכנס. שתסכימו לשבת בשולחנו ולהתכבד באהבתו.
אבל כשהמלך נכנס לראות את המסובים, עינו לוכדת אדם אחד. אדם שיושב שם, אך משהו חסר. הוא אינו לובש את בגד החתונה. המלך פונה אליו בלשון רכה אך נוקבת: "רֵעִי, אֵיךְ נִכְנַסְתָּ הֵנָּה וְאֵין לְךָ בֶּגֶד חֲתוּנָה?". והאיש נאלם דום.
התמונה הזו של בגד החתונה — הַמַּלְבּוּשׁ הַטָּהוֹר — היא החוט השזור לאורך כל דברי אלוהים הנקראים באוזנינו היום. זהו הדימוי של הלב שהותרחץ, הלב שזכה להתחדש. בקריאה הראשונה מפי הנביא יחזקאל, אלוהים אינו מדבר על בגד חיצוני העשוי בד או משי, אלא על המלבוש הפנימי של הנשמה: "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם… וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם, וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר."…
מהו בגד החתונה הזה שהמלך מחפש? זהו אינו בגד שקונים בכסף. זהו בגד של חסד, בגד של טהרה, מלבוש של אהבה ותמימות שהאב העניק לנו בעצמו. האב הוא זה שמכבס את נשמתנו במים הטהורים של רחמיו. הוא זה שלוקח את הלב הקשה, המיוסר, הנשבר מתלאות העולם, ומניח תחתיו לב בשר — לב חי, מפעפע, מרגיש, אוהב.
היום, כשאנו מציינים בדיוק תשעה שבועות מאז ש-Benjamin Vo היקר נאסף אל אלוהים, המילים הללו על המשתה השמימי ועל המלבוש הטהור נוגעות בעומק נשמתנו. תשעה שבועות. חמישים ושישה ימים שבהם הבית שקט יותר. תשעה שבועות שבהם האור בחדרו של בן מאיר באופן אחר, בתוך הזיכרונות. תשעה שבועות שבהם האביב והקיץ חלפו, והלב של אלן ושל ת'או, ושל ראיין הקטן, נושא פצע פתוח, עמוק ושואל…
הכאב הזה אינו דבר שניתן להחליק במילים יפות. אנחנו לא באים לכאן היום כדי לומר שהכל קל או שהגעגוע נעלם. חס ושלום. האובדן של בן — ילד עם מוח מבריק כל כך, נשמה זכה כל כך, נער מלא חיוך ועדינות — הוא אובדן שמרעיד את אמות הספים של הלב. כשילד בן חמש-עשרה נפרד מהעולם הזה, הלב האנושי שלנו מרגיש פצוע. הוא מרגיש לפעמים כמו אבן מרוב כובד היגון. ואיך אפשר שלא?…
אבל בדיוק אל תוך הכאב הזה, אל תוך השקט המעיק של תשעת השבועות הללו, בוקע קולו של הנביא יחזקאל: "וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר." אלוהים אינו מבקש מאתנו להפוך את הלב שלנו לאבן כדי לא להרגיש. הוא לא מבקש מאתנו להיות חזקים באופן מלאכותי, או להתעלם מהדמעות. לב בשר הוא לב שבכה. לב בשר הוא לב שאוהב כל כך עמוק, עד שהוא מרגיש את האובדן בכל נימי נפשו. והרחמים של אלוהים הם המים הטהורים שזורמים על הלב הזה, מנקים אותו מכל פחד, מכל אשמה ומכל יאוש…
בואו נתבונן רגע בדמותו של בנימין, ב-Ben היקר שלנו. בן היה נער של מחשבה עמוקה, של סדר, של הבנה טכנולוגית מדהימה, אך מעל לכל — הוא היה נער של לב בשר. לב רך, קשוב ואוהב. אחד הדברים היפים ביותר שאפיינו את בן היה אהבתו הפשוטה, המתוקה, להקשיב לאביו מספר סיפורים. דמיינו את המחזה הזה: נער מבריק, שכבר מבין במערכות ענן מורכבות, בבינה מלאכותית, בלוגיקה מתקדמת של תכנות — יושב בשקט, בעיניים נוצצות, ופשוט מקשיב לקולו של אביו, אלן, כשהוא מספר לו סיפור. הייתה שם אהבה טהורה. הייתה שם נכונות של ילד להתמסר אל המילים של אביו, לבטוח בהם, למצוא בהם מקלט ושמחה…
ההקשבה הזו של בן, התמימות הזו, היא בדיוק אותה פתיחות של הנשמה הלובשת את בגד החתונה. בן לא בא אל החיים בהתנשאות או בגאווה. הוא בא אליהם בלב פתוח, צמא למעשה הטוב, צמא ללמוד, צמא לאהוב. הוא אהב את משפחתו אהבה עמוקה. זוכרים את החלום המרטיט שחלם אביו מעט לאחר לכתו? החלום מליל ה-25 ביוני…
בחזון הלילה ההוא, אלן רואה את בן עומד מחוץ לדלת, לבוש מכנסיים קצרים ירוקים, נראה בריא ושלם. ובן מנסה לומר לאביו מילים שנחרתו בלב: "בא, כל מבחן שעשיתי — עברתי. אני יכול לנשום בכוחות עצמי… למה זה קרה לי?". ואביו צועק מתוך געגוע, מחבק אותו בחוזקה, ואומר לו: "מהיום והלאה, אתה תהיה בגן עדן לתמיד." ובן, שפניו כמעט נשברים בבכי, עוצר פתאום,ביציבות של אהבה שמימית, ואומר ברכות: "זה בסדר, בא. אני אשמור עליך ועל אמא."…
הביטו במילים הללו: "כל מבחן שעשיתי — עברתי.". בבשורת היום, המלך בוחן את האורחים במשתה. הוא בודק האם יש להם את בגד החתונה. ובן, בנשמתו הזכה, בנאמנותו, בכיבוד הניכר שהיה לו להוריו, בכבוד ובאהבה שהרעיף על אחיו ראיין — עבר את המבחן! לא מפני שהיה מושלם בעיני העולם, אלא מפני שהלב שלו היה לבוש בבגד הטהור של החסד. מים טהורים נזרקו עליו. האלוהים העניק לו לב בשר, לב שניצח את המבחן הגדול של החיים: המבחן של האהבה…
אני רוצה להתעכב כאן רגע. לפעמים, בתוך השבועות הארוכים של האבל, מתגנב אל הלב צל כבד ומייסר. מחשבה שקטה, אכזרית, שלוחשת להורים, לאנשים שאוהבים: "אולי פספסנו משהו? אולי אם היינו שמים לב קודם? אולי אם היינו עושים אחרת, בן היה נשאר איתנו?". זהו צל של אשמה עצמית, משא שאין לבו לשאת.
אחים ואחיות יקרים, שמעו היטב את דברי אדוננו ישוע המשיח. כששאלו אותו תלמידיו על האיש שנולד עיוור, "מי חטא, הוא או הוריו?", ישוע ענה בבירור מוחלט: "לא הוא חטא ולא הוריו." מחלה אינה עונש מאלוהים! סבל אינו תוצאה של חטא או של מחדל! אלוהים אינו שולח מחלות, והוא אינו מעניש את ילדיו. המחלה היא שבר של העולם הזה, תוצאה של סבל שרירותי שאינו בשליטתנו. שום ערנות, שום זהירות, שום דבר שבעולם לא היה יכול למנוע את מה שקרה. אלן ות'או יקרים, הסיר הלילה את האבן הכבדה הזו מליבכם! אתם הייתם הורים נפלאים, אוהבים, מסורים עד תום. הענקתם ל-Benjamin את כל החום, האהבה והביטחון שאפשר להעניק בעולם הזה. לא החמצתם דבר. אלוהים אינו מאשים אתכם — הוא מחבק אתכם. הדמעות שלכם יקרות בעיניו, והוא מנקה את הלב שלכם מכל ספק ומכל אשמה…
כשאנו מביטים בבגד החתונה של הבשורה, אנו מבינים שהמשתה השמימי אינו מקום של דין קשה, אלא מקום של אהבה אינסופית. המלך פתח את הדלתות. ובנימין שלנו, Benjamin Vo, יושב עכשיו בשולחן המשתה. דמיינו אותו שם, לצד קרלו אקוטיס הקדוש — שני נערים צעירים, שניהם אהבו טכנולוגיה, שניהם אהבו את החיים, שניהם עטו את בגד החתונה של הטהרה בגיל חמש-עשרה. דמיינו את בן יושב שם, חופשי מכאב, נושם בחופשיות, ומקשיב עכשיו לסיפוריו של האב השמימי, בדיוק כפי שאהב להקשיב לסיפורים של אביו הארצי…
הבאר שנחפרה בשמו של בנימין — "Giếng Gioan Baotixita" במחוז קא מאו שבוויאטנם — היא סימן מוחשי למים הטהורים הללו. מים חיים הזורמים לכפר שחסר מים, מים המביאים חיים ובריאות לילדים ולמשפחות. הבאר הזו אינה גאווה של המשפחה, אלא אות שקט. אות לכך שאפילו לאחר שנשמתו של בן עלתה למשתה השמימי, האהבה שהייתה בו ממשיכה לנבוע בעולם הזה, להרוות צמאים, לנקות ולחדש. זוהי הזרימה של המים הטהורים שעליהם ניבא יחזקאל…
אלן ות'או יקרים… הלב שלכם כואב, והפצע עדיין טרי. תשעה שבועות הם רק ראשיתה של דרך ארוכה של געגוע. אך דעו כי Ben אינו נרכש עכשיו בתוך החשכה. הוא עטוף באור המשיח. הוא לובש את בגד החתונה הבוהק. וכפי שהוא אמר בחלום: "זה בסדר, בא. אני אשמור עליך ועל אמא." הוא מקיים את ההבטחה הזו. הוא מביט בכם מלמעלה, והוא מבקש מכם להמשיך לחיות. להמשיך לחייך עבורו, להמשיך לאהוב…
וראיין היקר, אחיו האהוב של בן… אתה היית החבר הכי טוב שלו. שיחקתם יחד, צחקתם יחד, חלקתם חדר וחלומות. בן אוהב אותך עכשיו עוד יותר. הוא רוצה שתגדל, שתהיה חזק, שתדע שהוא תמיד איתך. כשאתה משחק, כשאתה לומד, כשאתה מתפלל — בן נמצא שם, מביט בך בגאווה של אח גדול, ושומר עליך מן השמיים…
וברגעים אלה, אנו רוצים לפנות גם אל כל הילדים הסובלים, אל כל אדם שמקשיב לנו כעת ממקום רחוק, אל כל משפחה שנושאת צלב כבד של מחלה, שכול או אובדן. אולי אתם מרגישים הלילה שהלב שלכם נהפך לאבן מרוב צער? אולי אתם מרגישים מנותקים, מחוץ למשתה? דעו כי המלך קורא בדיוק לכם. הוא שולח את משרתיו אל הצמתים של הלב שלכם. הוא מזמין אתכם להיכנס, לפרוק את המשא, ולקבל ממנו לב בשר — לב חדש, מלא בתקווה ובנחמה…
אחים ואחיות, מהו הדבר הקטן שאנו יכולים לקחת איתנו כשאנו יוצאים היום מפתח הכנסייה? מהו בגד החתונה שאנו יכולים ללבוש כבר היום?
הדבר הוא זה: הסכימו לקבל לב בשר. אל תתקשו. אל תסגרו את הלב שלכם מפני אלוהים או מפני בני אדם בגלל הכאב. כשאנו פוגשים אדם סובל, כשאנו רואים בן משפחה שנשבר, אל נעבור מנגד. נושיט יד. נקשיב, בדיוק כפי ש-Ben אהב להקשיב לסיפורים. נעשה מעשה אחד קטן של חסד, בשקט, בטהרה, בלי להתרברב — מעשה שמביא מים טהורים ללב צמא.
המשיח ישוע, בעל המשתה, אינו עוזב אותנו יתומים. הוא נותן לנו את רוחו. הוא מעניק לנו את מרים הבתולה, אמו ואמנו, הלופתת אותנו בזרועותיה הרחומות ומנגבת כל דמעה מעינינו.
בנימין היקר, Ben שלנו… תודה על הלב הזך שלך. תודה על הלימוד שלימדת אותנו על אהבה, על הקשבה, על תמימות שאין לה מחיר. שאל את ישוע והתפלל עבור אביך אלן, עבור אמך ת'או, ועבור אחיך ראיין. התפלל עבור כולנו, עד בוא היום שבו נתאסף כולנו יחד, לבושים בבגדי החתונה הטהורים, במשתה הנצחי של האב.
יהי זכרו של בנימין ברוך לעד. אמן.
For the intentions entrusted to Ben on our prayer wall:
בפקודת המושיע ועל פי תורתו האלוהית, אנו מעזים לומר:
אבינו שבשמים, יתקדש שמך, תבוא מלכותך, יעשה רצונך כבשמים כן בארץ. לחם חוקנו תן לנו היום, סלח לנו על חטאינו, כאשר אנו סולחים גם לאלה שחטאו לנו; ואל תביאנו לידי ניסיון, כי אם הצילנו מן הרע. אמן.
✝ יברך אתכם האל הכול יכול: האב, והבן, ורוח הקודש. אמן.