יום רביעי של השבוע העשרים בזמן הרגיל — מילה יומית

פתיחה

בפתח תפילתנו, נתברך בשם האב והבן ורוח הקודש. חסד אדוננו ישוע המשיח, אהבת האלוהים ושותפות רוח הקודש יהיו עם כולכם.

טקס חרטה

אדוני, רחם עלינו. המשיח, רחם עלינו. אדוני, רחם עלינו.

♪ “Kyrie (Version A)” — A song for Ben

דבר האלוהים

קריאה ראשונה · Ezekiel 34:1-11

וַיְהִי דְבַר-יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר: בֶּן-אָדָם, הִנָּבֵא עַל-רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל; הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם לָרֹעִים, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: הוֹי רוֹעֵי-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ רוֹעִים אוֹתָם, הֲלוֹא הַצֹּאן יִרְעוּ הָרֹעִים. אֶת-הַחֵלֶב תֹּאכֵלוּ וְאֶת-הַצֶּמֶר תִּלְבָּשׁוּ, הַבְּרִיאָה תִּזְבָּחוּ; הַצֹּאן לֹא תִרְעוּ. אֶת-הַנַּחְלוֹת לֹא חִזַּקְתֶּם וְאֶת-הַחוֹלָה לֹא-רִפֵּאתֶם וְלַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא חֲבַשְׁתֶּם, וְאֶת-הַנִּדַּחַת לֹא הֲשֵׁבֹתֶם וְאֶת-הָאֹבֶדֶת לֹא בִקַּשְׁתֶּם; וּבְחָזְקָה רְדִיתֶם אֹתָם וּבְפָרֶךְ. וַתְּפוּצֶינָה מִבְּלִי רֹעֶה, וַתִּהְיֶינָה לְאָכְלָה לְכָל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וַתְּפוּצֶינָה. יִשְׁגּוּ צֹאנִי בְּכָל-הֶהָרִים וְעַל כָּל-גִּבְעָה רָמָה; וְעַל כָּל-פְּנֵי הָאָרֶץ נָפֹצוּ צֹאנִי, וְאֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ. לָכֵן רֹעִים, שִׁמְעוּ אֶת-דְּבַר יְהוָה: חַי-אָנִי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, אִם-לֹא יַעַן הֱיוֹת-צֹאנִי לָבַז וַתִּהְיֶינָה צֹאנִי לְאָכְלָה לְכָל-חַיַּת הַשָּׂדֶה מֵאֵין רֹעֶה, וְלֹא-דָרְשׁוּ רֹעַי אֶת-צֹאנִי, וַיִּרְעוּ הָרֹעִים אוֹתָם וְאֶת-צֹאנִי לֹא רָעוּ; לָכֵן הָרֹעִים, שִׁמְעוּ דְּבַר-יְהוָה. כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: הִנְנִי אֶל-הָרֹעִים, וְדָרַשׁתִּי אֶת-צֹאנִי מִיָּדָם וְהִשְׁבַּתִּים מֵרְעוֹת צֹאן, וְלֹא-יִרְעוּ עוֹד הָרֹעִים אוֹתָם; וְהִצַּלְתִּי צֹאנִי מִפִּיהֶם, וְלֹא-תִהְיֶיןָ לָהֶם לְאָכְלָה. כִּי כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: הִנְנִי-אָנִי, וְדָרַשׁתִּי אֶת-צֹאנִי וּבִקַּרְתִּים.

מזמור תהילים · Psalm 23:1-3a, 3b-4, 5, 6

יְהוָה רֹעִי, לֹא אֶחְסָר. בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי; עַל-מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי. נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב. יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי-צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ. גַּם כִּי-אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא-אִירָא רָע—כִּי-אַתָּה עִמָּדִי; שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ, הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי. תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן, נֶגֶד צֹרְרָי; דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי, כּוֹסִי רְוָיָה. אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל-יְמֵי חַיָּי; וְשַׁבְתִּי בְּבֵית-יְהוָה לְאֹרֶךְ יָמִים.

בשורה · Matthew 20:1-16

בְּאוֹתָהּ עֵת אָמַר יֵשׁוּעַ לְתַלְמִידָיו אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה: "מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם דּוֹמָה לְבַעַל בַּיִת שֶׁיָּצָא הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר לִשְׂכֹּר פּוֹעֲלִים לְכַרְמוֹ. לְאַחַר שֶׁהִסְכִּים עִם הַפּוֹעֲלִים עַל דִּינָר לְיוֹם, שָׁלַח אוֹתָם אֶל כַּרְמוֹ. כְּשֶׁיָּצָא בַּשָּׁעָה הַתְּשִׁיעִית רָאָה אֲחֵרִים עוֹמְדִים בַּשּׁוּק בְּלִי עֲבוֹדָה. אָמַר לָהֶם: 'לְכוּ גַּם אַתֶּם אֶל הַכֶּרֶם וַאֲנִי אֶתֵּן לָכֶם מָה שֶׁיַּגִּיעַ לָכֶם'. הָלְכוּ גַּם הֵם. שׁוּב יָצָא בַּשָּׁעָה הַשְּׁתֵּים-עֶשְׂרֵה וּבַשָּׁעָה הַשְּׁלִישִׁית וְעָשָׂה כַּדָּבָר הַזֶּה. כְּשֶׁיָּצָא בַּשָּׁעָה הַחֲמִישִׁית מָצָא אֲחֵרִים עוֹמְדִים וְשָׁאַל אוֹתָם: 'מַדּוּעַ אַתֶּם עוֹמְדִים כָּאן כָּל הַיּוֹם בְּלִי עֲבוֹדָה?' עָנוּ לוֹ: 'כִּי אִישׁ לֹא שָׂכַר אוֹתָנוּ'. אָמַר לָהֶם: 'לְכוּ גַּם אַתֶּם אֶל הַכֶּרֶם'. לְעֵת עֶרֶב אָמַר בַּעַל הַכֶּרֶם אֶל מְנַהֵל הָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ: 'קְרָא לַפּוֹעֲלִים וְתֵן לָהֶם אֶת שְׂכָרָם, הָחֵל מֵהָאַחֲרוֹנִים וְעַד הָרִאשׁוֹנִים'. בָּאוּ אֵלֶּה שֶׁנִּשְׂכְּרוּ בַּשָּׁעָה הַחֲמִישִׁית וְקִבְּלוּ דִּינָר כָּל אֶחָד. כְּשֶׁבָּאוּ הָרִאשׁוֹנִים חָשְׁבוּ שֶׁיְּקַבְּלוּ יוֹתֵר, אַךְ גַּם הֵם קִבְּלוּ דִּינָר כָּל אֶחָד. כְּשֶׁקִּבְּלוּ אוֹתוֹ הִתְלוֹנְנוּ בִּפְנֵי בַּעַל הַבַּיִת וְאָמְרוּ: 'אֵלֶּה הָאַחֲרוֹנִים עָבְדוּ שָׁעָה אַחַת בִּלְבַד וְאַתָּה עָשִׂיתָ אוֹתָם שָׁוִים לָנוּ, שֶׁנָּשָׂאנוּ אֶת עֹל הַיּוֹם וְחֻמּוֹ'. עָנָה הָאִישׁ לְאֶחָד מֵהֶם: 'חֲבֵרִי, אֵינִי מְקַפֵּחַ אוֹתְךָ. הֲלֹא עַל דִּינָר הִסְכַּמְתָּ אִתִּי. קַח אֶת שֶׁלְּךָ וְלֵךְ. רְצוֹנִי לָתֵת לָזֶה הָאַחֲרון כְּמוֹ לְךָ. הַאִם אֵינִי רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת בְּשֶׁלִּי כִּרְצוֹנִי? אוֹ שֶׁמָּא עֵינְךָ צָרָה כִּי טוֹב אָנִי?' כָּךְ יִהְיוּ הָאַחֲרוֹנִים רִאשׁוֹנִים וְהָרִאשׁוֹנִים אַחֲרוֹנִים".

יהוה רֹעִי, לֹא אֶחְסָר.

דרשה

אחים ואחיות יקרים…

דמיינו לרגע את כיכר השוק בשעה חמש אחר הצהריים. השמש כבר מתחילה לנטות לעבר האופק. הצללים מתארכים. רוב האנשים כבר סיימו את יום עבודתם, הכלים נאספים, והשקט מתחיל להשתלט על הרחובות. ובכל זאת, יש שם קבוצה קטנה של אנשים שעומדים ומחכים. הם עומדים שם מהבוקר. אולי הם מרגישים שקופחו, אולי הם מרגישים בלתי נראים. ואז, מופיע בעל הכרם. הוא לא זקוק להם באמת בשביל העבודה — הרי היום כמעט נגמר — אבל הוא יוצא אליהם כי הוא רואה אותם. הוא רואה את ההמתנה שלהם. הוא רואה את הצורך שלהם להיות חלק ממשהו…

התמונה הזו של בעל הכרם היוצא שוב ושוב אל השוק היא החוט השזור לאורך כל הקריאות שלנו היום. זהו הדימוי של אלוהים שמחפש אותנו. בקריאה הראשונה מהנביא יחזקאל, אנו שומעים הבטחה מדהימה: "הִנְנִי אָנִי, וְדָרַשְׁתִּי אֶת צֹאנִי וּבִקַּרְתִּים." אלוהים אינו מחכה שהצאן ימצא את דרכו חזרה הביתה בכוחות עצמו. הוא אינו יושב בחיבוק ידיים כשהרועים האנושיים נכשלים. הוא יוצא בעצמו אל ההרים, אל המקומות החשוכים, אל הגיא, כדי למצוא את האחד שהלך לאיבוד…

היום, כשאנו מציינים תשעה שבועות ללכתו של Benjamin Vo היקר, המילים הללו מהדהדות בלבנו בעוצמה מיוחדת. תשעה שבועות של כיסא ריק. תשעה שבועות של שקט בחדר שהיה פעם מלא במחשבות, בתכנונים ובחלומות על מטוסים וטכנולוגיה. הכאב הזה הוא ה"גיא צלמוות" שעליו מדבר תהילים כ"ג. זהו מקום שבו האור נראה רחוק, שבו השאלות רבות מהתשובות, ושבו הלב מרגיש שבור לרסיסים…

בואו נדבר רגע על הלוגיקה של השמיים. בן היה נער של לוגיקה. הוא היה "פוטוקופי" של אביו, אלן, לא רק במראה אלא גם במוח המבריק שלו. ילד שבכיתה ד' כבר פתר תרגילים של כיתה ח', ילד שהבין את המערכות המורכבות של AWS ו-DevOps בגיל שבו אחרים בקושי מבינים איך להפעיל משחק מחשב. Benjamin אהב מתמטיקה. הוא אהב כשהדברים הסתדרו לפי נוסחה, כשהתוצאה הייתה הגיונית וצפויה. אבל בבשורה של היום, ישוע מציג לנו מתמטיקה שנראית, במבט אנושי, חסרת היגיון לחלוטין…

הפועלים שעבדו שתים-עשרה שעות בשיא החום מקבלים דינר אחד. הפועלים שהגיעו בשעה חמש ועבדו רק שעה אחת — מקבלים בדיוק אותו דבר. "עשית אותם שווים לנו," הם מתלוננים. והתשובה של בעל הכרם היא המפתח לכל האמונה שלנו: "האם עינך צרה כי טוב אני?"…

המתמטיקה של אלוהים אינה מבוססת על כמות השעות, אלא על גודל האהבה. עבור Benjamin, חמש-עשרה השנים שלו בעולם הזה היו ה"שעה אחת" של הפועלים האחרונים. בעיניים אנושיות, זה נראה מעט מדי. זה נראה לא הוגן. אנחנו רוצים שהוא יעבוד בכרם עוד שנים רבות, שיבנה את חברת התעופה "Con Chim Airlines" שלו, שיגדל ויהיה למנהל טכנולוגי בכיר, שיחווה חיים שלמים. אבל בעל הכרם, בנדיבותו האינסופית, החליט להעניק ל-Benjamin את השכר המלא — את חיי הנצח, את השהות במחיצתו — כבר עכשיו. הוא לא היה צריך לעבוד עוד יום שלם ב"חום היום" כדי לזכות באהבת האב. הוא כבר היה אהוב. הוא כבר היה מוכן…

אלן ות'או יקרים, אני יודע שהלב שלכם זועק את זעקת הפועלים הראשונים: "למה? למה העול הזה כבד כל כך?"… האמת היא שהפרידה מ-Ben היא פצע ששום מילה לא יכולה לרפא לחלוטין ברגע זה. זהו אובדן של מחמד עיניים, של ילד שהיה מלא בחן ובכבוד להוריו. אבל דעו לכם: אלוהים אינו עומד מן הצד ובוחן את סבלכם. הוא הרועה שצועד איתכם בתוך הגיא. הוא זה שמחזיק את Benjamin ביד אחת, ואתכם ביד השנייה…

לפעמים, בתוך החושך, עולה המחשבה המייסרת: "אולי יכולנו לעשות יותר? אולי פספסנו משהו?"… אני רוצה להסיר את האבן הזו מלבכם. כפי שישוע אמר על האיש שנולד עיוור, "לא הוא חטא ולא הוריו". מחלה אינה עונש. היא אינה תוצאה של חוסר תשומת לב או טעות אנושית. אתם נתתם ל-Benjamin את כל האהבה שבעולם. טיילתם איתו בטוקיו, בסיאול, בלוברד ובוותיקן. יצרתם עבורו את ה"ארבעה המושלמים". שום דבר לא היה יכול לשנות את התוכנית המסתורית של אלוהים, ושום אשמה אינה רובצת עליכם. אתם הייתם הורים נפלאים, ו-Ben ידע זאת. המסר האחרון שלו לאביו ביום האב — "האבא הכי טוב, האבא המצחיק" — הוא החותמת של האמת הזו…

ראיין היקר, אחיו הקטן והחבר הכי טוב של בן. אולי אתה מרגיש היום כמו הצאן המפוזר שיחזקאל מדבר עליו. אולי העולם נראה קצת פחות בטוח בלי האח הגדול שתמיד ידע את התשובה לכל שאלה טכנית. אבל זכור את החלום של אביך: המשפחה הייתה בטוחה. למרות התאונה, למרות הטרגדיה, אתם מוגנים. Benjamin לא עזב אותך באמת. הוא הפך לרועה קטן עבורך בשמיים. הוא צופה בך, והוא רוצה שתמשיך לחיות, לחייך ולגדול עבור שניכם…

הדימוי שאני רוצה שתיקחו איתכם היום הוא דימוי ה"באר". בויאטנם, במחוז קא מאו, עומדת באר שנחפרה בשמו של Benjamin Đại Dương. המים שזורמים שם הם מים חיים. הם מנציחים את הלב הרחב של נער שהיה מוכן לתת את כל קופת החיסכון שלו כדי לעזור לדודו שחלה. הבאר הזו היא ההוכחה שגם אם ה"שעה" של בן בכרם הייתה קצרה, הפירות שלה ממשיכים להזין את העולם. אהבה לעולם אינה הולכת לאיבוד. היא רק משנה צורה…

אחים ואחיות, לכל מי שמקשיב לנו מרחוק, לכל משפחה שנושאת צלב של מחלה או אובדן: אלוהים הוא בעל כרם נדיב. הוא לא סופר לנו את השעות, הוא סופר לנו את פעימות הלב. Benjamin נמצא עכשיו במשתה השמימי, אולי הוא משוחח עם קרלו אקוטיס הקדוש על מחשבים ועל אמונה, אולי הוא מתבונן במטוסים הממריאים ממסלולי השמיים. הוא נח, הוא נושם בחופשיות, והוא מחכה לנו…

הדבר הקטן שאני מבקש מכם לקחת איתכם היום הוא זה: בכל פעם שאתם מרגישים שהחיים אינם "הוגנים" או שהמתמטיקה לא מסתדרת, הביטו למעלה. זכרו את החיוך של Ben. עשו מעשה אחד של חסד בשקט, בלי שאף אחד ידע, בדיוק כפי שבן היה עושה. תנו למים של "באר האהבה" שלו להמשיך לזרום דרך הידיים שלכם…

אלן, ת'או, ראיין — אתם לא לבד. הקהילה הזו, מרים הבתולה, והבן שלכם Benjamin, כולנו עוטפים אתכם באהבה שאינה תלויה בדבר. האור של בן לא כבה; הוא רק עבר להאיר ממקום גבוה יותר, מקום שבו אין עוד כאב, אלא רק שלום נצחי…

יהי זכרו של בנימין ברוך לעד. אמן.

הרהור

♪ “Meditation Hymn (Version A)” — A song for Ben

תפילות המאמינים

For the intentions entrusted to Ben on our prayer wall:

“Ben - אני כל כך מתגעגע אליך. בבקשה בוא להגיד שלום כמה שרק תרצה. עזור לנו להמשיך הלאה בלי כל כך הרבה כאב, בני. בבקשה תתפלל עלינו.”