יום שני של השבוע השמונה-עשר בזמן הרגיל

וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַהִיא בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת צִדְקִיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה, בַּשָּׁנָה הָרְבִעִית בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, אָמַר אֵלַי חֲנַנְיָה בֶן־עַזּוּר הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגִּבְעוֹן בְּבֵית יְהוָה, לְעֵינֵי הַכֹּהֲנִים וְכָל־הָעָם לֵאמֹר: "כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: 'שָׁבַרְתִּי אֶת־עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל. בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים אֲנִי מֵשִׁיב אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶת־כָּל־כְּלֵי בֵּית יְהוָה אֲשֶׁר לָקַח נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל מִן־הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיְבִיאֵם בָּבֶל. וְאֶת־יְכָנְיָה בֶן־יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ־יְהוּדָה וְאֶת־כָּל־גָּלוּת יְהוּדָה הַבָּאִים בָּבֶלָה אֲנִי מֵשִׁיב אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה,' נְאֻם־יְהוָה, 'כִּי אֶשְׁבֹּר אֶת־עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל.'" וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אֶל־חֲנַנְיָה הַנָּבִיא לְעֵינֵי הַכֹּהֲנִים וּלְעֵינֵי כָל־הָעָם הָעֹמְדִים בְּבֵית יְהוָה, וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא: "אָמֵן, כֵּן יַעֲשֶׂה יְהוָה! יָקֵם יְהוָה אֶת־דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר נִבֵּאתָ, לְהָשִׁיב כְּלֵי בֵּית־יְהוָה וְכָל־הַגּוֹלָה מִבָּבֶל אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה. אַךְ־שְׁמַע־נָא אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹבֵר בְּאָזְנֶיךָ וּבְאָזְנֵי כָּל־הָעָם. הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנַי וּלְפָנֶיךָ מִן־הָעוֹלָם וַיִּנָּבְאוּ אֶל־אֲרָצוֹת רַבּוֹת וְעַל־מַמְלָכוֹת גְּדֹלוֹת לְמִלְחָמָה וּלְרָעָה וּלְדָבֶר. הַנָּבִיא אֲשֶׁר יִנָּבֵא לְשָׁלוֹם, בְּבֹא דְּבַר הַנָּבִיא יִוָּדַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר־שְׁלָחוֹ יְהוָה בֶּאֱמֶת." וַיִּקַּח חֲנַנְיָה הַנָּבִיא אֶת־הַמּוֹטָה מֵעַל צַוַּאר יִרְמְיָה הַנָּבִיא וַיִּשְׁבְּרֵהוּ. וַיֹּאמֶר חֲנַנְיָה לְעֵינֵי כָל־הָעָם לֵאמֹר: "כֹּה אָמַר יְהוָה: 'כָּכָה אֶשְׁבֹּר אֶת־עֹל נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים מֵעַל צַוַּאר כָּל־הַגּוֹיִם.'" וַיֵּלֶךְ יִרְמְיָה הַנָּבִיא לְדַרְכּוֹ. וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֶל־יִרְמְיָה אַחֲרֵי שְׁבוֹר חֲנַנְיָה הַנָּבִיא אֶת־הַמּוֹטָה מֵעַל צַוַּאר יִרְמְיָה הַנָּבִיא לֵאמֹר: "הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל־חֲנַנְיָה לֵאמֹר: 'כֹּה אָמַר יְהוָה: מוֹטֹת עֵץ שָׁבָרְתָּ, וְעָשִׂיתָ תַחְתֵּיהֶן מֹטֹת בַּרְזֶל!' כִּי כֹה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: 'עֹל בַּרְזֶל נָתַתִּי עַל־צַוַּאר כָּל־הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה לַעֲבֹד אֶת־נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל וַעֲבָדֻהוּ, וְגַם אֶת־חַיַּת הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לוֹ.'" וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אֶל־חֲנַנְיָה הַנָּבִיא: "שְׁמַע־נָא, חֲנַנְיָה! לֹא־שְׁלָחֲךָ יְהוָה, וְאַתָּה הִבְטַחְתָּ אֶת־הָעָם הַזֶּה עַל־שָׁקֶר. לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה: 'הִנְנִי מְשַׁלֵּחֲךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, הַשָּׁנָה אַתָּה מֵת כִּי־סָרָה דִבַּרְתָּ אֶל־יְהוָה.'" וַיָּמָת חֲנַנְיָה הַנָּבִיא בַּשָּׁנָה הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.

ר. אֲדֹנָי, לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ. דֶּרֶךְ־שֶׁקֶר הָסֵר מִמֶּנִּי, וְתוֹרָתְךָ חָנֵּנִי. ר. אֲדֹנָי, לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ. וְאַל־תַּצֵּל מִפִּי דְבַר־אֱמֶת עַד־מְאֹד, כִּי לְמִשְׁפָּטֶיךָ יִחָלְתִּי. ר. אֲדֹנָי, לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ. יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ, וְיֹדְעֵי עֵדֹתֶיךָ. ר. אֲדֹנָי, לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ. יְהִי־לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ, לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ. ר. אֲדֹנָי, לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ. לִי קִוּוּ רְשָׁעִים לְאַבְּדֵנִי, עֵדֹתֶיךָ אֶתְבּוֹנָן. ר. אֲדֹנָי, לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ. מִמִּשְׁפָּטֶיךָ לֹא־סָרְתִּי, כִּי־אַתָּה הוֹרֵתָנִי. ר. אֲדֹנָי, לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ.

וּמִיָּד אִלֵּץ יֵשׁוּעַ אֶת־הַתַּלְמִידִים לַעֲלוֹת אֶל־הַסִּירָה וְלַעֲבֹר לְפָנָיו אֶל־הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי, עַד אֲשֶׁר יְשַׁלַּח אֶת־הַהֲמוֹנִים. וּלְאַחַר שֶׁשִּׁלַּח אֶת־הַהֲמוֹנִים, עָלָה אֶל־הָהָר לְבַדּוֹ לְהִתְפַּלֵּל; וַיְהִי־עֶרֶב וְהוּא שָׁם לְבַדּוֹ. וְהַסִּירָה הָיְתָה כְּבָר בְּאֶמְצַע הַיָּם, מִטַּלְטֶלֶת בַּגַּלִּים, כִּי הָרֽוּחַ הָיְתָה נֶגְדָּהּ. וּבָאַשְׁמֹרֶת הָרְבִיעִית שֶׁל הַלַּיְלָה בָּא אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ עַל־הַיָּם. וּכְשֶׁרָאוּהוּ הַתַּלְמִידִים הוֹלֵךְ עַל־הַיָּם, נִבְהֲלוּ וְאָמְרוּ: "רוּחַ רְפָאִים הִיא!" וּמִפַּחַד צָעֲקוּ. וּמִיָּד דִּבֵּר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ לֵאמֹר: "חִזְקוּ, זֶה אֲנִי; אַל תִּירָאוּ." עָנָה לוֹ פֶּטְרוֹס וְאָמַר: "אֲדֹנִי, אִם אַתָּה הוּא, צַוֵּנִי לָבוֹא אֵלֶיךָ עַל־הַמָּיִם." אָמַר לוֹ: "בֹּא." יָרַד פֶּטְרוֹס מִן־הַסִּירָה וְהָלַךְ עַל־הַמַּיִם לָבוֹא אֶל־יֵשׁוּעַ. אַךְ כְּשֶׁרָאָה אֶת־הָרוּחַ הַחֲזָקָה נִפְחַד, וּכְשֶׁהִתְחִיל לִשְׁקֹעַ צָעַק: "אֲדֹנִי, הוֹשִׁיעֵנִי!" וּמִיָּד הוֹשִׁיט יֵשׁוּעַ אֶת יָדוֹ, תָּפַס בּוֹ וְאָמַר לוֹ: "קְטַן אֱמוּנָה, לָמָּה סִפַּקְתָּ?" וּכְשֶׁעָלוּ אֶל־הַסִּירָה שָׁקְטָה הָרוּחַ. וְאֵלֶּה אֲשֶׁר בַּסִּירָה הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ לֵאמֹר: "אֱמֶת, בֶּן־אֱלֹהִים אַתָּה!" וּלְאַחַר שֶׁעָבְרוּ אֶת־הַיָּם בָּאוּ אֶל־אֶרֶץ גִּנֵּיסַר. וּכְשֶׁהִכִּירוּהוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם הַהוּא, שָׁלְחוּ אֶל כָּל־הַסְּבִיבָה וְהֵבִיאוּ אֵלָיו אֶת כָּל־הַחוֹלִים; וּבִקְשׁוּ מִמֶּנּוּ רַק לָגַעַת בִּכְנַף בִּגְדוֹ, וְכָל הַנּוֹגְעִים נִרְפָּאוּ.