יום שישי של השבוע השישה-עשר בזמן רגיל

אחים ואחיות יקרים, אנו מתכנסים היום, חמישה שבועות מאז שבן היקר שלנו עבר אל חיק האב. אנו נושאים את זיכרונו בלבנו, ומבקשים נחמה במילים הקדושות של אלוהים.

היום, בבשורת מתי, ישוע מספר לנו את משל הזורע. הוא מתאר כיצד הזרע, שהוא 'דבר המלכות', נופל על סוגי קרקע שונים: הדרך, האדמה הסלעית, בין הקוצים, ולבסוף, 'האדמה הטובה'. רק הזרע שנפל על האדמה הטובה 'נושא פרי ומניב מאה, שישים או שלושים'. ישוע מדבר על הלב שלנו, על הדרך שבה אנו קולטים את המסר האלוהי. האם אנו מבינים אותו? האם אנו נותנים לו שורשים עמוקים? האם אנו מאפשרים לו לצמוח ללא חנק של דאגות העולם?

הקריאה הראשונה מספר ירמיהו מהדהדת את המסר הזה של פוריות ותקווה. אלוהים קורא לעמו לשוב אליו: "שובו, בנים סוררים, נאום יהוה, כי אני בעלכם." הוא מבטיח להם רועים 'כלבבו', שינהיגו אותם בחוכמה ובזהירות. הוא מדבר על עתיד שבו ירושלים תיקרא 'כיסא יהוה', וכל העמים יתכנסו לשם. זוהי חזון של שיבה, של התחדשות, של צמיחה רוחנית ופיזית תחת השגחתו האוהבת של אלוהים. אלוהים מבטיח לנו אדמה טובה, רועים טובים, ופרי שיישא חיים.

מה הקשר בין שתי הקריאות הללו? שתיהן מדברות על צמיחה, על קבלה, ועל הפוטנציאל העצום הטמון בנו כאשר אנו פותחים את ליבנו לאלוהים. ישוע קורא לנו להיות 'אדמה טובה' – לא רק לשמוע את המילה, אלא 'להבין אותה' ולתת לה לשאת פרי. וירמיהו מראה לנו שאלוהים הוא הרועה האולטימטיבי, המכין את האדמה, שולח את הזרע, ומבטיח שהיא תניב פרי בשפע.

אני חושב על בנימין, על רוחו העדינה ועל סקרנותו האינסופית. בן היה ילד עם 'אדמה טובה' בלב. הוא אהב ללמוד, לחקור, לגלות. זוכרים את העניין העמוק שלו בתעופה, את הדרך שבה חקר את עולם המטוסים והטכנולוגיה? הוא לא רק שמע מידע, הוא הבין אותו, חקר אותו, ונתן לו לשאת פרי בצורת ידע ושמחה. הוא היה כמו האדמה הטובה, שקלטה את זרעי הידע והאהבה, והצמיחה מהם חיים מלאי עניין וטוב לב. הוא היה ילד שחי את חייו בהבנה עמוקה של העולם שסביבו, ושל אהבת משפחתו ואלוהים.

להוריו, אלן ות'או, ולאחיו ראיין, ולכל הדודים והדודות, ולכל מי שאהב אותו: כאב האובדן הוא עצום. אך אנו מוזמנים לזכור את הבטחת אלוהים מירמיהו: "אני בעלכם", ואת המסר של ישוע על האדמה הטובה. אלוהים זורע את מילתו בלבנו, והוא רוצה שנבין אותה, שנאפשר לה לשאת פרי של תקווה ואהבה. גם ברגעי צער, אלוהים הוא הרועה שלנו, והוא מכין את ליבנו לקבל את נחמתו. בן נמצא כעת באדמה הפורייה ביותר – בחיק האב, שם הוא ממשיך לשאת פרי של אהבה ותפילה עבורכם.

ולכל הילדים הסובלים, ולכל המשפחות הנושאות צלב כבד: אתם חלק מעדרו של אלוהים, והוא רועה אתכם באהבה. הוא זורע בלבכם זרעי תקווה, והוא רוצה שתשאירו את ליבכם פתוח לקבל אותם. ישוע רואה אתכם, ומחבק אתכם. הוא מזמין אתכם להיות 'אדמה טובה', ולדעת שאתם לעולם לא לבד. מי ייתן וכולנו נמצא נחמה ותקווה באהבתו הבלתי נדלית של אלוהים, ונדע שבן נמצא כעת בשמחת הנצח. אמן.